אח הטראומה הטראומה, היא חתיכת דבר נועמצ'וק.

לקרוא עליה זה מעניין, ללמוד אותה מעניין לא פחות, אבל כשהיא בונה לך בית בתוך הנשמה היא

עושה בך שמות. מחוררת כל פינה טובה, סוללת כבישים, חורשת תלמים ולא מוותרת. היא בור ללא תחתית. אני לומדת אותה, לומדת עליה ומתקשה להבין שמה שאני קוראת או לומדת מתקיים בי. תשמעי ילדונת, זה חתיכת עבודה שיש לעשות איתה. היא תוקפת, ככה עצבנית מכל כיוון בלי שמבינים בכלל, ורק במבט לאחור אני אומרת, אההה, זו זאת, שוב פעם פילסה איזה נתיב חדש.

מפה לשם בנדנדה שבין 7.10.2023 ל- 20.3.2025 כל פעם קופץ לי משהו חדש שחובט במוחי והוא בכלל לא קשור לכאן ועכשיו, הוא מאז. נועמצו'ק, נכון שזה מרתק שעוד לא הגעתי לטפל ב- 8.10? עדיין ב 7.10, 10:38 בבוקר. כשאומרים לי מילה על השבעה אני עונה שעוד לא הגעתי לשם...אז הפעם, משום מקום, קפץ לי החלק הזה בתחקיר שמנקר לי במוח ומדבר על תיק המבצע של חמאס.

תיק המבצע של חמאס הוא פנומנלי. מהטובים שנצפו בארץ. עמלו עליו במשך שנים, המון סבלנות, חיברו נקודה לנקודה ונראה שהם ידעו הכל. ה-כ-ל. איך מגיעים דקה אחרי דקה למוצב, כמה מחבלים צריך לשם זה, מה תיהיה התגובה של החיילים, איך ברבע שעה הם כובשים מוצב, מי ירוץ לאן, איפה תיהיה מיגונית ללא נשקים. הם ידעו שלא אימנו שם אף אחד במשך שנים, הם ידעו שהבסיס מרושל בצורה פושעת, שיש לו למעלה מ- 9 פתחים פתוחים לרווחה, שיש ש"ג אחד, בלי מאג או כלי הגנה מלבד נשק, שאין תחמושת, הם ידעו שהמפקדים מזלזלים, מרושלים ולא מקצועיים. ידעו עלינו ה-כ-ל.

תשאלי איך? האמת ילדונת, מאוד מאוד פשוט. אין פה כלום מתוחכם. הם קראו בעיתון, הקשיבו למפקדי הצבא בחדשות, הקשיבו למפקדים שמתראיינים, הקשיבו לכתבים הצבאיים ולעשרות הפרשנים שמספרים הכל בכל רשת אפשרית, הסתכלו ברשתות החברתיות, חיברו את כל הנקודות ומיפו תמונה. כל מה שנדרש מהם זו מטרה ברורה (להשמיד אותנו) וסבלנות. מעבר לזה זה לא מסובך כי לנו אין ניצרה בלשון והכל גלוי ושקוף.

חשוב לי שתדעי ילדונת, שמעבר לעובדה שהתחקיר שהוצג לנו המשפחות, הוא הוצג לרמטכ"ל היוצא, הנכנס, פורום מטכ"ל ושר הביטחון. אף אחד מהם לא יכול להגיד לא ראיתי או לא שמעתי, אבל – עולם כמנהגו נוהג. לא ראיתי שום שינוי בהתנהלות מאז. הכל ממשיך להיות גלוי ושקוף לאויבים שלנו – כמה אוגדות מגדילים, מה מצמצמים, הפסיקו עם ההדממות ועוד כל מיני. אם מישהו חושב שם בטעות שזה ייטע בי בטחון ויחזיר את אמון הציבור הוא טועה טעות מרה. הדבר היחיד שייטע בי בטחון הוא מעשים, לא דיבורים. רק מעשים. עד אז הכל קשקוש מקושקש. יש דברים שהשתיקה יפה להם, אבל כאן לא שותקים.

את יודעת ילדונת, אמנם ידעתי זאת בעברי, אבל הפעם זה חזק יותר מאי פעם והיא העובדה שאני יכולה להשפיע רק על עצמי..רק על עצמי. לא יעזרו לי תיוגים, האשמות, הטחות או עצבים אלא תנועה בתוכי. מכאן, גזרתי על עצמי לשמור מכל משמר על האנשים שאני אוהבת. יודעת בדיוק מה אני מעלה לרשתות ומה לא ולא חושפת דברים מיותרים. אם יש כאלו שרוצים להצטרף, מוזמנים.

אני גם ממש מאמינה בתנועה הזו, בתנועה שאדם ועוד אדם ועוד אדם יוצרים רקמה אנושית אחת ותדר משותף שמבחין בין רע לטוב, בין אסור למותר. כל אחד בחלקת האלוהים שלו. ומי מאיתנו שצריך לעשות חשבון נפש...הגיעה העת מזמן מזמן.

הימים ימים קשים בארץ שלנו ילדונת..קשים מידי. פעם, ידעתי בדיוק מה היית אומרת ואיך היית פועלת לאור המצב, אבל מאז שהמציאות השתנתה, הרבה השתנה בי ונאכל לי הלב שאת לא כאן כדי שאשמע מה יש לך לומר על הימים האלו. בחיי שאני לא יודעת. בחיי. ולך, בטוח היה מה לומר.

מה שאני ממש יודעת, אבל ממש ממש יודעת שהמריבות בינינו הן מיותרות ושוב אנחנו נופלים בפח של מי שמשסע בנו. האויבים צופים בנו. מזהים הכל. לא למדנו דבר.

חבל, כל כך חבל.

ילדונת, זו כבר שנה שניה שהסחלב פורח מחדש ואת לא כאן.

לפוסט בפייסבוק