אכזריותו ויופיו של העולם.
נועם שבת,
אכזריותו ויופיו של העולם.
ילדה שלי, אם את מסתובבת אי שם ביקום, בטח שמת לב שבחמישי הרמנו ערב געגוע לאהבה הגדולה שהענקת לנו מהרגע שנולדת. הוא התקיים בסמיכות לשבועות כי שבועות היה החג שלך ושברנו את הראש איך חוצים את הנהר הזה בלעדייך.
הכל היה נורא יפה ומוקפד ונוטף שיק, כי בכל זאת חייבים לעמוד בסטנדרט היופי שלך, נביק אצרה ויצרה קולקציה יפיפיה בהשראתך ולזכרך, המקום התקשט באנשים ופרחים יפים ורגע לפני שהתחלנו חיה גלבוע Chaya Gilboa שאלה אותי, תגידי אדוה, איך את? ועניתי ככל שיפה יותר, כואב יותר. זה הדיל. הפער בין יופו של העולם לכיעורו המר מכאיב כל הזמן בכל מקום בגוף. היא חיבקה אותי ואמרה; "על זה, בדיוק על זה אני מדברת" על יופי וחורבן, על יופי מתוך חורבן על האכזריות של העולם, של האדם, על התוהו ובוהו ועל היכולות של האדם למשוך עצמו מתוך הבור ולחיות גם עם החורבן וגם עם החסד והאהבה לקיים.
אוריין Orian Chaplin אשת הלב הגדול והחכמה הנחתה כל כך יפה וענוג, איה זהבי פייגלין איה זהבי פייגלין הרטיטה בקולה עם שירה מופלאה, קרן נויבך Keren Neubach סיפרה על אומץ ועל פחדים ועל אמת ועל צדק ועל לב שלא עוזב – והקהל? היה כל כך יפה ועצוב ומלא יופי ומרחיב לב ומכמיר לב.
וזה לקח אותי לשיחה עם ל' שסיפרה לי שבכל פעם שהיא ביוגה בתנוחת הלוחם השני היא חושבת עלי. איך הלוחם הזה צריך לעמוד יציב, הידיים נמתחות הפוך לשני כיוונים מנוגדים, ממש כמו החיים והמוות ובכל זאת הוא צריך להסתכל קדימה אל עבר העתיד ולזרוק עוגן יציב שיחזיק אותו. מעבר לדמעות שנצצו להן, חצי קרצתי לה ואמרתי לה שביוגה מבקשים לכבות מחשבות ולהיות בכאן ועכשיו אז אולי כדאי שתפסיק לחשוב עלי, אבל מי יכול להיות בלי מחשבות במציאות הישראלית. וכש -ר' ביקש הקדשה לספר "עוד יש נועם בעולם | ביכורים של אהבה, הוא ביקש לדעת איך אני עומדת על הרגליים, ממש איך אני הולכת פיזית מנקודה לנקודה? וכששאל ראיתי את הבעטה שלו בעיניים מלאבד ילד, ורציתי להגיד לו כמו הלוחם השני ביוגה, אבל במקום זה שלחתי אותו לפודקאסט "מתים עליהם | כאן הסכתים"... כאן הסכתים, כי אני מרגישה יותר ויותר שהוא מהווה צוהר לעולמנו הנסתר.
החורבן והיופי לא עזבו אותי לאורך כל השבוע. לא כשהיינו בוועידת הנשיא למחר ישראלי משותף כשחייכנו על במות, הצטלמנו זקופים ויציבים ושיתפנו במיזמים שבתקווה ייצרו פה מחר ישראלי משותף, כי רגע אחרי הצילום המחויך, ש' ואני התחבקנו חיבוק כל כך חזק ומבין כזה שמנסה לתת מענה ללב הדואב שלא מפסיק לכאוב אפילו לא לרגע אחד. אולי כואב יותר בגלל הניגודיות הכל כך מורכבת הזו, זו שהמוות של הילדים המתים שלנו כל הזמן מכאיב גם כשאנחנו כל הזמן מנסים למשוך את עצמנו למעלה.
והיו גם כמה רגעים מתעתעים שלרגע אחד אפילו אני הצלחתי להתבלבל כשהתחבקתי עם ס' שאיבדה את בנותיה (כן כן, ברבים. איזה אבסורד) בטבח 7 באוקטובר, שבת שמחת תורה, בעודה עומדת מולי יפה ומאופרת, זקופת קומה ולבושה כל כך יפה ואמרתי לה שוב ושוב ושוב ושוב שאני לא מבינה איך חיים ככה בכלל, אז היא שיתפה איך כל גופה פנימה כולו קרעים קרעים של כאב ומבחוץ לא ניתן להבחין ובטח לא להבין גם כשהיא מספרת על זה בדיבורה הקולח והרהוט.
ואולי הכי מבלבל, מרחיב לב ומכמיר לב היה המפגש השבוע עם איתי שפרן. אח של איתי, אלעד, התאבד כשהיה חייל לפני 25 שנה. 25 שנה שאיתי המקסים הזה, עלם חמודות מישיר מבט לחיים ואומר בגב זקוף, אחי התאבד ואני נשארתי לחיות עם התהום הזו וליצור ממנה חיים. הפרק טלטל את שלושתנו והוא יעלה ביום שני הקרוב. בכלל, עושה רושם שיש כמה וכמה פרקים חזקים מאוד העונה במתים עליהם והייתי רצה לשמוע את שי, המפקד החזק והרגיש שאיבד 5 מחבריו/פקודיו, ועוד כמה וכמה פרקים ממש טובים ששווה להקשיב להם.
ילדונת שלי, המזל הטוב הוא שלא זכית לראות את כיעורו של העולם – לא את כיעורו ולא את אכזריותו. זכית לראות את יופיו על פריחתו ועונגו, המזל הרע הוא שהיית איתנו רק 19 שנים, חודשיים ו-10 ימים וזה הדבר הכי הכי הכי אכזרי שיש.
הקולקציה של נועם עומדת עוד היום למכירה בפופ אפ המקסים שעינב יצרה, גדוש ביופי של דברים משכרים.
10:00-16:00, בית חנה, ברודקצי 17,
רמת אביב.
התמונות היפות יפות הן של האומן Oded Engel שהוא כבר מסיפור אחר של שבר, חורבן ויופי בעולם.
תגובות