אנחנו נפגשנו עם החברות שלך שחזרו מהשבי.

שומעת ילדונת? בזמן שרבים רבים התחפשו, רקדו, הלכו לעדלוידות, ראו הפילהרמונית לילדים או

הצגות, אנחנו נפגשנו עם החברות שלך שחזרו מהשבי.

אני לא חושבת שאי פעם אצליח להבין את הסיפורים שהן סיפרו. אלו סיפורי מדע בדיוני, ובאופן מוזר במיוחד הן מימשו לי את כל מה שעלה בדמיוני כל התקופה הזו, שזה מעניין במיוחד, אבל טרם התחלתי להתעמק בזה - איך הדימיון והמציאות התלכדו לכדי נקודה.

ובכל התקופה הזו שלהן שם, דמיינתי סבל איום ופחד אימה, לצד גדלות נפש ושאר רוח. כל התקופה הרגשתי שאת שומרת עליהן, שאת נוטעת בהן כוחות לשרוד את זה ושהן יצליחו ובאופן מרתק כמעט הן אמרו לנו את אותו הדבר בדיוק בלי ששאלנו - שנטעת בהן כוחות והיית ההשגחה העליונה שלהן.

הן נס גלוי החברות שלך, מאוד ברור לי למה התחברתן והפכתן לחברות טובות ואני כל כך שמחה שהן חזרו למשפחות האדירות שלהן שגם ספגו פה חתיכת הרפתקה ששמורה לספרי המדע בדיוני. נס. לא פחות.

את יודעת ילדונת דיברנו הרבה על השבי, נמנענו מאוד מלדבר על 7.10 המדממים (יש דברים שאני מעדיפה לא לשמוע) והיה להן חשוב כל כך לספר לנו על מי ומה היית עבורן. אלו בנות שלא הכרנו בחייך. רק 2 חודשי קורס הייתן יחד ואז שיבוץ משותף לנחל עוז. אולי יותר מהכל הייתי זקוקה להן. פיסות חיים אחרונות ממך בחודשיים האחרונים לחייך להם פחות נחשפנו. חודשיים אינטנסיביים של צבא שלעיתים מרגישים כמו חיים שלמים ואיכשהו כל מה שאני זקוקה לו, כמו עיוור המגשש באפלה, זה עוד פיסות חיים ממך.

הן שיתפו ושיתפו ובאופן מרתק, שיפשתי היטב את אוזני כדי לוודא שאני שומעת טוב מה הן אומרות, ובאורך פלא הן מירקרו 2 משפטים שחוזרים על עצמם כל הזמן כשמספרים לנו עלייך - שהיית החברה הכי טובה שלהן והיית הדבק של החבורה או במקרה שלהן הדבק של החדר. בהעדרך, אין דבק אז אין מה שמדביק. זהו נועצוק, לא הכרנו, לא ידענו ואלו 2 המשפטים הראשונים שהן בחרו להגיד. אלו המשפטים שיצאו להן מהפה אחרי שבי ממושך וארוך.

מובהקת. קו ברור ונצחי של מי ומה היית בעולם. רק בת 19, אבל מובהקת מהיום שנולדת.

עכשיו שמעי, לא ממש ברור לי איך כל כך הרבה אנשים מתהלכים בחוויה שהיית החברה הכי טובה שלהם, אבל כנראה שזה היה אחד התבלינים הכי מובהקים שלך כי מי שנגעת בליבו, העניין הזה הותבע בו.

על פניו נועמצ'וק זה אמור לגרום לי להתפוצץ מגאווה ולמלא את ליבי במתיקות, אבל אצלי זה עושה את הפעולה ההפוכה, זה מכאיב לי כמו חרב ברזל החורכת את גופי. לא הייתי זקוקה שתמותי שיספרו לי עלייך. נפעמתי ממך בהיותך והייתי גאה בך בחייך, עכשיו זה רק גורם לי צער עמוק, אבל את כחוט השני עברת בין רבים ופיזרת אבקת זהב.

הן נס ילדונת, נס. גם אותן הקפדת לבחור. ואחרי כל מה שהן עברו, המקסימות האלו שולחות לנו סרטונים ותמונות שלא הכרנו, פתקים שכתבתן אחת לשנה וחוויות חיים אחרונות ממך.

גדלות נפש ושאר רוח.

יש שם עדיין יותר מידי כאלו שלא חזרו. הדעת לא יכולה להבין איך הם טרם חזרו.

לפוסט בפייסבוק