בנאיביות שבי של פעם.
נועמצוק, לא בטוחה שאת זוכרת את זה...אבל בגיל שעוד לא הלכת, רק התחלת לזחול ואז לשבת ואז ללכת...בנאביות שבי של פעם, היינו מטיילות בחוץ והייתי אומרת לך להגיד תודה על כל מיני; תודה לפרח ותודה לחילזון ותודה לנדנדה ותודה לכלב ולחתול ולשמיים ולעננים וככה כל פעם שמישהו פינה לך את הדרך או קרה משהו נחמד או נעים או סתם לא קרה כלום, לימדתי אותך להגיד תודה. כמו תפילה כזו.
שנים אחר כך עמדנו במטבח, אני תמיד בכיור, את על המלפפון-מלח-לימון-אבוקדו שלך ואמרת שזה מביך ולעיתים מרגיש לך קצת אשמה להרגיש ברת מזל. סיפרת שסביבך יש כל מיני אסונות ודברים נוראיים שאת נחשפת אליהם ועוני, ומשפחות מכות, ונשים בזנות וכאלו שנפגעו מפיגועים ואת קצת מרגישה לא נעים שאת נולדת ברת מזל. טפו טפו טפו דפקתי 10 פעמים ואמרתי לך לא לפתוח פה ושאם אנחנו ברי מזל, זה סימן שאנחנו צריכים לעזור למי שפחות.
אבל המזל שלך ושלנו נגמר (במודעות מלאה על הילדים החיים ועל הבריאות ויודעת שתמיד יכול להיות יותר גרוע). ועם האין מזל הזה אנחנו צריכים איכשהו להנדס משהו שקוראים לו חיים, ובכל זאת, למרות שהוא איננו, תפילת ההודיות האלו שלימדתי אותי, אותך ואת אחייך מהיום שנולדתם טמונה עמוק בתוכי.
תראי את תאטרון האבסורד, אחרי שהסתיימה היומהולדת אליה לא הגעת, אני שואלת אותך אם אמרת לכולם תודה. הרי היגיון אין בזה ולהמשיך לדבר איתך בלי מענה זה חצי אבסורד, אבל זה חזק ממני אז עברתי איתך בראש על כל רשימת התודות וניסיתי לבדוק איתך אם אמרת לכולם תודה כאילו
אני עדיין מגדלת אותך.
אמרת תודה לבנות שבאו להרים איתך כוסית בקבר?
ואחכ לבנים שבאו לשם?
ולשיירת החברים שהגיע לעת ערב?
ולמי שהניח עוגות ליד הדלת?
ולהדי, אמה, מיקה ויובל שקעקעו אותך עליהן?
ולדודות שלך שתמיד האוכל שלהן הכי טעים בארץ?
ולטל שהכין את מעמדי העץ לנירות בדקת בקשה?
ולדודים ולבני הדודים שלך שמארגנים ברגע את כל מה שצריך?
ולדנה שערכה תוכנית בגלי צהל לאורך ולזכרן של כל התצפיתניות ופירקה לי את הנשמה?
ולהדר מארקס שפתאום ביום ראשון הקריאה טקסט שלי בלי שהיה לי שמץ של מושג?
ולכל מי שיצר את הקליפ העצוב והמדהים הזה?
ולחברים שלך שלא הספיק להם הביקור אצלך בשישי ומארגנים לך חתיכת יומהולדת מהסרטים בתצורה שזה מביך אותי עד עמקי הנשמה שמישהו טורח ככה?
ולקארן וגיא שבאו להחזיק לבולו שלך את הלב? כי אני לא מספיק מצליחה.
ועוד דבר אחד חשוב לי נועמצוק, שאמרת תודה לכל האנשים המדהימים מדהימים כאן ברשת, שמי דמיין בכלל, בחרו להקדיש את יום שישי 26.7.2024 ליום של אהבה. אני יכולה להבין נועמצוק את הכאב הצורב והבלתי נסבל של כל מי שהכיר אותך, אבל בלי להכיר? ככה להקדיש? זה כבר פלא בעיני.
רק רוצה לוודא איתך שאמרת תודה.
האמת? אני יודעת שאמרת תודה ענקית. גם חייכת והיית מרוצה. ויודעת שגם קצת גיחכת על כל הקרנבל הזה.
ואני רוצה לבדוק איתך עוד משהו....הרי את מכירה אותנו, אבא ואני נחנקנו מהתאריך שבו נציין את יום הולדתך ללא היותך ושאלנו את עצמנו חודש שלם מה עושים עם זה. כל יום הצלחנו להגיד מילה. תוך חודש המילה ועוד מילה הפכו למשפט וסיכמנו את הנושא בין זה שלא נצליח לצאת מהחדר לבין זה שנציין את היום הזה בארוחת ערב שישי בים שכל כך אהבת יחד עם המשפחה ובולו שלך. זהו.
אבל ביום הזה זה לגמרי לא היה זהו. בלי שדיברנו עם אף אחד, בקושי אחד עם השני מרוב כאב, גדודים של אנשים בכל מיני תצורות התאגדו להתייחד איתך לכמה רגעים ולהקדיש לך אהבה. רק תסבירי לי איך זה עובד...? זו את מלמעלה שמהנדסת הכל או זה השובל שהשארת בעודך בחיים? אין לי שום הסבר למה שקרה וקורה כאן, בכל מקרה סחטיין עלייך ילדונת כי עלי זה גדול ב- 2000 מידות.
והכי חשוב, שאמרת תודה.
ומשהו אחד לא קרה נועמצ'וק. היתה בי תפילה נאיבית שהחברות החטופות שלך וכל החטופים יחזרו וייחתם הסכם ביומהולדת שלך. זה לא קרה. גם לא קרה שנשארת בחיים שהתפללנו עלייך. ומכאן כבר אני לא מבינה כלום בתפילות.
תגובות