הגעתי לאירוע המוות לא מוכנה.

אמנם לפני שנים בודדות התחלתי לחפור במוות לא מעט....הגעתי לאירוע המוות הזה לא מוכנה.

בחפירה שלי בשנים האחרונות דמיינתי פרידות מאנשים קרובים אלי, עסקתי באיך ייראו החיים שלי אחרי ואפילו יצרתי תיקייה שלמה במחשב לילדים בנושא...מעין תקיית הנחיות כללית העוסקת במחשבות וזכרונות מתוקים מאמא.

בדיעבד, הבנתי שלימוד המוות שלי היה שטחי מידי. הבנתי שבמקום לעסוק בהבנה מעמיקה במוות עסקתי במימוש החיים. לא הטמעתי בגופי את העובדה שהמוות הוא הדבר הכי יציב ובטוח בחיים של אדם (שוב פוגש אותי הפער בין הראש לגוף, כי הראש הבין, אבל הגוף לא).

הגורל האכזר שדפק לי בדלת הכריח אותי לצאת למסע לימוד. הפעם לעומק. אני מתחילה. רק ביסודות.

להלן ההמלצות עד כה;

1. שירת מרים - מרים פרץ.

2. אדם מחפש משמעות - נעמה מוזס (בית הספר לקארמה טובה)

3. מכתבים מהעולם הבא.

4. החיים לאחר אובדן- מירב בר לוי (בית הספר לקארמה טובה)

5. נופל מחוץ לזמן- דוד גרוסמן.

6. שמיים פתוחים - רונה רמון.

7. המוות חשוב לחיים; החיים, המוות והחיים שלאחר המוות - ד"ר אליזבת קובלר רוס.

8. IT'S OK THAT YOU'RE NOT Ok

9. תנ"ך

10. מסע פגישות לא נגמר עם הורים ואחים שכולים. הארץ הזו מלאה בהם במספרי עתק. מחפשת אצלם סימנים, נקודות, דגשים.

ממרקרת את סעיף 8.

ספר חשוב ונוגע ומתאר הכל ברגישות חכמה וכואבת.

וכן, We Are not ok. We cant be Ok at the moment.

לימוד בנושא אחים שכולים טרם התחיל.

אני כמו במטוס, שמה את מסיכת החמצן קודם עלי, מנסה ללמוד לנשום.

כשאצליח, אם אצליח, אצא למסע לימוד עבורם.

המלצות נוספות על איפה המתים ואיך אני מדברת איתם ומה עובר על האחים השכולים יתקבלו בברכה.

לא הגעתי מוכנה לאירוע המוות.

פתחתי את העיתון בהיסוס. עדיף היה לא לפתוח. החטופים לא שבו ועוד משפחות דפקו להם בדלת.

לפוסט בפיסבוק