הצבא זה אנחנו ואנחנו זה הצבא, איך שלא נהפוך את זה.
הצבא זה אנחנו ואנחנו זה הצבא, איך שלא נהפוך את זה.
ובבוקר הזה אני רוצה לומר תודה.
אל"מ עידו קס וציוותו לקחו על עצמם משימה מאוד מאוד מורכבת. משימה שמחד הם נדרשו לראות מראות, לשמוע קולות מלחמה, לקחת עדויות ולחבר הכל לכדי פאזל מפלצתי, ובו בזמן להבין לעומק את גודל הכישלון. ממש ממש בעמוקים. זה לא קל כשאתה משרת בצבא לשים לעצמך כזו מראה. מראה הפוכה למה שחונכת עליו, על מה שגדלת עליו. זה לא קל כשאתה הורה בעצמך, שזה יפגוש אותך אל מול הפחדים הכי קמאיים שלך.
הם לקחו את זה על עצמם ועשו עבודה לעילא ולעילא. לא התפשרו על דבר, הלכו וחזרו, הלכו וחזרו עד שחיברו את כל הנקודות הכואבות. להסתכל למציאות בעיינים זה להיכנס לאש בראש מורם ובידיעה ברורה שתישרף.
תודה לך עידו ולכל הצוות. שמרו על נפשותכם.
תודה נוספת לכל קצינות הנפגעים שמלוות אותנו. אולי נכון יותר שאדבר בשם עצמי תודה לקצינות שלנו שקיבלו את אחד האתגרים היותר קשים, משפחת מוצב נחל עוז. לדאבוננו מוצב נחל עוז הוא הבושה של צה"ל ואת זה צריך להכיל וללוות, לתמוך וללכת בין הטיפות. שעות לא שעות, ימים לא ימים, כל משפחה ומשפחה. חלקן עובדות בהתנדבות ומכל הלב. תודה לכן. שמרו על נפשותכם.
אני גם רוצה לומר תודה לצה"ל (3 אותיות וגרשיים שטומן בתוכו עולם שלם), לחייליו ומפקדיו שהיו הראשונים מכל הארגונים להתאפס על עצמם מהתהום הכי עמוקה, לעמוד על הרגליים ולהתחיל לשנות את המפה. הם היו גם הראשונים לקחת אחריות ולתחקר לעומק.
לא זכור לי ששמעתי ששב"כ או משטרה חקרו את הכישלון והציגו עד כה למשפחות. מזכירה ואמשיך להזכיר שהכישלון המודיעני חונה בראש ובראשונה אצל שב"כ, רק שנוח ממש לא להיות באור הזרקורים. לא זכור לי ששלושת הגופים ישבו יחד לחקור ולהסיק מסקנות. ודרג מדיני? עזבו, לא שווים את המילה הכתובה. העם והיקום יבוא איתם חשבון. אלו שאחראיים ואלו ששותקים.
נ.ב. מי שידו נגעה ב 7.10 וטרם שם את המפתחות (ואני לא מתכוונת רק לבכירים בכירים..יש הרבה בדרך), קדימה. הייתם צריכים לעשות זאת מזמן, לא הייתם צריכים להמתין לתחקירים, כל אחד בליבו פנימה יודע את האמת. תמוה מאוד שזה טרם נעשה, זה חלק מהבעיה כי מזמן חלקים בתוכינו איבדו את היושרה. כל יום שעובר אתם מבזים את עצמכם.
העם כל כך ראוי למנהיגים חדשים, ערכיים, מוסריים, ישרים.
בסוף זה יקרה. כולנו נעבוד קשה קשה שזה יקרה, לאורם של הילדים המופלאים שלנו, שהיו לחומת מגן אנושית עבור העם הזה ביום שואתו בארצו.
התחקיר איום. מי שלא קרא תקציר ממנו מוזמן להיכנס לעמוד של גילי, בשביל יעל לקרוא ולמרוט שיערות. מבטיחה למי שיקרא את המלא מלא ולא את התקציר לא יהיו לו שיערות.
הוא פוצע ודוקר וגורם לדימום פנימי שאינני יודעת מה עושים איתו כרגע, אבל הוא חשוב כנקודת פתיחה לכולנו כאזרחים.
ואחרי שיש נקודת פתיחה,
נשאלת השאלה מה הלאה?
איך מתקנים קטן כגדול?
מי מוביל? לאן לוקחים את זה?
יש דברים קלים לתיקון, אבל בעמוקים? בתרבות, בערכים, במבנים הארגוניים, בשיטות הלחימה, בדרכים? באנשים. מי מוביל?
להוביל שינוי כזה צריך את חוד החנית, הטובים שבטובים, המנהיגים שבמנהיגים, המקצוענים שבמקצוענים. מוטב גם שיהיו שם 50 אחוז נשים במי שייקחו על עצמם את משימת התיקון.
ובזמן שאני מברברת, אני לא רוצה לשכוח שהאויבים שלנו לא נחים, לא נחים. הם כבר בפרק הבא.
את יודעת נועמיק, ואולי כל התודה הזו שנזקקתי לפתוח איתה את הבוקר היא רק כדי להחזיר לעצמי טיפה אחיזה בעולם שקרס לי.
תגובות