חצי שנה.

נועמיק, מחמל נפשי, אהבת חיי

(כך הייתי כותבת לך בכל פתק, בכל ברכה).

חצי שנה בלעדייך זה להחסיר פעימה בכל פעם שעוברת ברחוב נערה עם תלתלים ועיניים כחולות, להזיל דמעה פתאום באמצע היום. להפסיק לנשום, לכאוב בחזה.

חצי שנה בלעדייך זה להיות בשיעור פילטיס ליד הנערות הצעירות, היפות והחטובות ולהתפורר מבפנים.

חצי שנה בלעדייך זה לעשות פילטיס, לא להצליח כי קשה, ואז להתאמץ כי את לא היית מוותרת ואני מרגישה שאת מתבוננת עלי.

חצי שנה בלעדייך זה בלי ממיש בוקר אור לילה טוב ממיש שלי 

חצי שנה בלעדייך זה בלי לשמוע אותך אומרת, היי אבו ומוחצת לו את הלחיים ומתחפרת בתוכו.

חצי שנה בלעדייך זה אין מי שלוקח את האחים שלך לגלידה או לקניות או לבילוי משותף.

חצי שנה בלעדייך זה שאין מי שמכווצ'צת אותם ואומרת להם חיים שלייייייי, מי שרופהההה עליך, מי? מי עושה איתי טיקטוק?

חצי שנה בלעדייך זה בלי לשמוע בולו בולו ולראות אותו אצלנו מתוק כל כך ושבור מבפנים. איזו בחירות מטורפות עשית ילדה שלי. איזה ילד קסם.

חצי שנה בלעדייך זה בלי בית שעולים ויורדים בו חברים שלך בקולי קולות ועושים צחוקים עד אמצע הלילה ואז לשלוח לי הודעה, אמא חברות באות לארוחת בוקר. הכל ניהיה שקט.

חצי שנה בלעדייך זה בלי קובה ומגולגלות וביצת עין הפוכה ואבוקדו שמרוח טוב טוב עם לימון ומלח מדודים.

חצי שנה בלעדייך זה לא לקנות עגילים ותכשיטים ובגדים שווים מלאי סטייל.

חצי שנה בלעדייך זה להתמוטט מכל גיבסנית, ורד לבן ופרחים סגולים ולראות איך שיח הוורדים שאחיך ודלית שתלו לזכרך פורח, ואת לא כאן.

חצי שנה בלעדייך זה לא להצליח לשמוע מוסיקה בכלל. כל מילה היא דמעה, כל משפט מקבל טוויסט בעלילה. אין צליל ואין מנגינה.

חצי שנה בלעדייך זה להיכנס בשערי בית ספר, לא להבין מה אני עושה שם בכלל, ולהגיע שוב ושוב כי המורים הנדירים שלך רק רוצים להזכיר את האור שבך ולהפיץ אותו למרחקים.

חצי שנה בלעדייך זה לא להיות בת ואחות וגיסה ודודה. לא יכולה אלא לבכות על הטרגדיה הנוראה.

חצי שנה בלעדייך זה לא להיות חברה. מאמינה נועמיק? אני לא חברה,

אני

לא

חברה.

מאמינה?

רק כואבת את לכתך.

חצי שנה בלעדייך זה לא לרצות לתקשר עם אף אחד בעולם הזה ואז לפחד ממך שאת לא מסכימה לי. אמא אין דבר כזה לא להיות בתקשורת; זו המשפחה שלך, החברים שלך, העבודה שלך, אמא את לא מוותרת.

חצי שנה בלעדייך זה בלי להתווכח שעות על מה קורה במדינה ובעולם, זה להתהלך בסקרנות מה היית חושבת ואומרת ולאן היית לוקחת את זה. כי את יותר מכולם, גם היית לוקחת את זה ועושה, לא רק מדברת אלא פועלת.

חצי שנה בלעדייך זה אין מי שמתכנן לו"ז של 5 אנשים בו זמנית ומממש אותו כל כך מהר, ואין מי שחולם, כל הזמן חולם בגדול.

חצי שנה בלעדייך שלולי שינה לגמרי את מסלול חייו לאורך. היית גאה בו ממש וגם אומרת לו שהוא חייב גם מזה וגם מזה.

חצי שנה בלעדייך ולירי ונעמה עדיין לא כאן. הן וכל החטופים. אני מתארת לי שהיית משתגעת מזה ויוצאת מדעתך.

חצי שנה בלעדייך זה לחפש דרך וכיוון ולא למצוא כלום.

חצי שנה בלעדייך והאור שבך מאיר כמו ירח באמצע חודש, כמו פרוג'קטור באפלה, כמו תחנת חלל במדבר.

חצי שנה בלעדייך נועמיק והאור שלך מאיר למרחקים; כמה זרעים לאור דרכיך וערכיך נזרעים כאן. את יודעת?

הלוואי ואת יודעת.

ורבים רבים הולכים עם נועמיק קטנה בלב שלהם.

חצי שנה בלעדייך.

הכל התנפץ ונשבר,

ולא אתפוס זאת לעולם.

נועמיק שלי, מחמל נפשי, אהבת חיי

(כך הייתי כותבת לך בכל פתק, בכל ברכה).

לפוסט בפייסבוק