ילדה שלי.
- 21 ביוני 2025
- זמן קריאה 1 דקות
ילדה שלי.
מאז שנעלמת יש בי מזה ומזה.
לעיתים אני ממש בטוב.
מרגישה קלילה ומרוכזת.
זה מרגיש טוב ונעים.
לפעמים אני ממש בטוב,
זו הרגשה נוראית.
אני שונאת אותה כל כך.
מודאגת שלרגע אני בטוב.
ילדה שלי.
מאז שנעלמת יש בי מזה ומזה.
לפעמים יש בי אזורי צמיחה ויצירה.
מוציאה מים מן הסלע.
הם מאוד משמחים אותי.
הם גורמים לי להתרגש.
לפעמים יש בי איזורי צמיחה ויצירה.
מוציאה מים מן הסלע.
אני כל כך מתעבת אותם.
כועסת מיואשת.
לא רוצה אותם.
רוצה שאת תיהיי,
ותו לא.
ילדה שלי.
מאז שנעלמת יש בי מזה ומזה.
לפעמים אני יודעת שיהיה בסדר.
אנחנו נמצא את הדרך.
מן ההתחלה ידעתי.
זה מקל.
זה מיטיב ומאפשר ונותן כוח.
מאפשר חיוך.
לפעמים אני יודעת שיהיה בסדר.
אנחנו נמצא את הדרך.
מן ההתחלה ידעתי.
וזו זוועת עולם.
איך העולם לא עצר בחריקת בלמים חדה מזמן.
ילדה שלי.
מאז שנעלמת יש בי מזה ומזה.
לפעמים אני מצליחה להתנתק.
להיות חדה ומלאת עשייה.
אני מחבבת את האפשרות הזו שקיימת בי.
היא מקלה, לא מכאיבה וגם פורצת דרך.
לפעמים אני מצליחה להתנתק.
להיות חדה ומלאת עשייה.
וזה נורא. כל כך כל כך נורא.
לא רוצה שכל זה יקרה כשאת אינך.
לא רוצה כלום מהחיים האלו.
ילדה שלי.
מאז שנעלמת יש בי מזה ומזה.
לפעמים אני בכזה חושך שרוצה שיהיה בו אור.
לפעמים אני באור ורוצה חושך.
יש בי מזה ומזה.
תגובות