כינון המת.
לפני הלידות, כל אמא ואבא יודעים, ממרקים את הבית לקראת זה שעתיד להיוולד. מנקים, מסדרים, קונים,
מתרגשים. הופכים הכל ומחכים בציפייה דרוכה ללידה הצפויה.
אחרי המוות נכנס בך דיבוק מסוג חדש. כינון ברעש אדמה 11 בסולם ריכטר. מן הרגשה שאם תהפכי את הבית, תצבעי מחדש, תחליפי את הכלים והסלון ותעצבי אותו מחדש בדיוק בדיוק בדיוק כמו שהילדה המתה שלך אהבה, יהיה לך ובך רגע אחד של שקט.
את גם מספרת לעצמך סיפור, שאם תעשי זאת ותסחפי אחרייך את בני הבית, יותר נכון תכפי עליהם את מה שעובר עלייך, זה עבודה משותפת לכולם שקצת קצת תדביק איזה שבר קטן קטנטון במקבץ האנשים הזה שפעם היתה משפחה.
ובמסגרת סיפורי המעשיות את אומרת לעצמך זה רעיון לא רע לבקש מכולם להפוך את הבית. אפשר לסדר ולנקות, לשתוק ולבכות. זה לא איזה פעילות כייפית לכל המשפחה, כמו החשיבה שפעם חשבתי כאמא. בואו נעשה פעילות כייפית לכל המשפחה. יהיה פה חדש, נקי ונוכל לנקות ולשתוק. בינגו.
לנועם היה טעם מובהק. היא ידעה בדיוק איזה צבעים היא אוהבת ומה הסגנון העיצובי שלה ואיך היא היתה מעצבת את הבית שתכננה לה בעתיד. ובמלאכת השינוי ידעתי בדיוק מה היא אהבה ומה לא בבית. וביצעתי לאורה.
אז ניקנו, וצבעו, ורכשו...לאורה. וכשכל זה הסתיים גם הפנטזיה נגוזה. כי אם לרגע חשבתי שזה יעורר איזה רגע של שקט או ניקיון בנשמה. התופת בנשמה הבוכה נשארה, הכל שם שריפה ופיח, עצב וגעגעוע וביקשתי סליחה כל כך גדולה מהילדה הזו, שלא הספיקה לראות את כל מה שרצתה, בביתה שלה.
כינון המת.
ניסיתי. לא עבד.
שישבו החיילים והחטופים בריאים ושלמים.
ואם אפשר להוסיף מעשה טוב אחד ביום, כזה בן אדם לחברו. בן אדם לסביבתו, בן אדם למקום - זה יהיה צעד קטנטן לשינוי במקום הזה שאנו עדיין חיים בו.
תגובות