מזל גדול שהשארת כאן את לולי.

נועמצו'ק, אתמול היתה ללולי יומהולדת. מזל גדול שהשארת כאן את לולי. הוא גלגל ההצלה שלי

בתוך כל הטרוף הזה, הוא היה אחיך הבכור הלא ביולוגי ומהיום בו התחלת לדבר, נדבקתם. שעות, ימים, לילות של אחאות לא ביולוגית. לולי בתפקיד הבמאי, המפיק, האמרגן, המלהק ואת בתפקיד השחקנית, הרקדנית, המדביקה, גוש האנרגיה והיופי שנכנס לחדר. שניכם הנדסתם את כולנו למפגשי שישי או שבת, הפכתם לו"זים, לא ויתרתם, הייתם נחושים שהבוגרים יסיעו וייקחו וייפגשו וכל האמצעים היו כשרים כדי שיהיה מפגש. בימים שאמרתי לך שאני עייפה ובואו קצת בית ורק אנחנו, ענית שאין אנחנו בלי לולי. הוא חלק מאנחנו.

היה לכם עולם משלכם, שפה משלכם, חלומות משלכם, סודות משלכם, מחשבות משלכם, שיחות משלכם, תוכניות משלכם, התייעצויות משלכם והייתם הכי שלכם.

בזכות נדיבותך הרבה ואהבתך, לולי יודע מה הוא היה עבורך. את דאגת להגיד לו, לכתוב לו ולהשאיר לו חותמות ממך. אימצת אותו כאח גדול עבורך. אח מבחירה.

מול העיניים גדלו לי 2 ילדים שמגיל 4 ידעו מה השליחות שלהם בעולם. את, שרצית להיות ראשת ממשלה והוא שחלם להיות במאי גדול. כבר דימינו איך כל המשפחה טסה להוליווד לאוסקר, כי זה הסטנדרט. 2 ילדים עם סטנדרט שעוד לא המציאו.

נועמצ'וק, אם את יודעת, או שומעת, או רואה או מרגישה מהמקום הזה שלך, לולי שינה את כל מסלול חייו המתוכננים היטב מגיל 4 - לאורך. אני לא יודעת מה היית אומרת על זה, אבל הוא שינה 200 מעלות. הסיט את הספינה ולקח נתיב אחר לגמרי. את הנתיב שלך. זה לא הגיוני ולא מובן בשום צורה, אבל זה מה שזה. נכנסת בו כמו דיבוק והוא עוסק כעת מבוקר עד ליל בחינוך, מנהיגות, הובלה, השפעה על נוער המכינה וככה עוד ועוד נוער נושא איתו אותך בכיסים ובלב, כי איך נאמר את זה – שנה שלמה הם שומעים עלייך ולולי מערבב בינו לבינך והנוער הזה מקבל זהב לידיים שלהם.

בשנה הזו, לולי הוא חבל ההצלה שלי. במובנים רבים כל כך הוא את, רק בבן ובכמה שנים הפרש. אני כותבת לו הודעה והוא עונה לי בנועם, אני מבקשת ממנו משהו וזה חוזר לי בנועמון – את, רק בלולי. לפעמים הגוף שלי מצטמרר מ-את שמגיעה אלי בהודעות, אבל זה בעצם הוא, ודרכו אני מרגישה אותך. זה קצת ניצול מצידי, אבל אני מקווה שהוא יסלח לי על זה.

אני בכלל לא מצליחה עוד להגיע ללב שלו, לנסות להבין מה עובר עליו, למרות שאני יודעת שמה שעובר עלי, עובר עליו. אין לו מעגלי תמיכה ממשרד הביטחון, לא שולחים אותו לאמבטיות קרח במדבר "מהאחים שלנו", לא למסעות אחים לחו"ל והוא לא מקבל טיפול משום גורם שיוכל לעזור לו כלכלית בזה, אפילו שהוא אחיך הלא ביולוגי.

מעגלי ההדף שהשכול הזה יצר הם גדולים ורחבים ועוד לא נתתי להם במה עם עצמי ובעצמי, אבל בינתיים, הדבר היחיד שיכול לסייע כאן שאת אהבת אותו אהבת נפש, הוא ידע ויודע את זה והוא נושא אותך איתו, לתמיד.

לולי אהוב ליבנו, שתדע טוב וחסד, נחמה ורחמים ושתמצא את השביל במסע החיים הזה שזרק אותנו לעזאזל.

לפוסט בפייסבוק