ממיש שומעת?
אני רואה שאת נאחזת בשיניים ומתקשה לנשום בשבועות האלו, ממש רואה, אבל חייבת רגע להסיט אותך למשהו שאני חייבת להגיד לך כבר תקופה ואנחנו חייבות לדבר עליו.
אני רואה שאת עפה עלי (אחלה תודה) על זה שאהבתי ללמוד והיתה לי דעה על כל דבר וחלמתי להיות ראשת ממשלה, והובלתי והייתי מנהיגה מלידה ואדם נורא ערכי וישר ומוסרי, ואני רואה את הסמינרים המעולים שבניתם למכינות ותיכונים ואת התגובות המתוקות והמרגשות של הנוער, אבל אני רוצה ממיש להזכיר לך שלפני שאת עפה עלי כל כך גבוה... (מה קורה לכם שם למטה ההורים שהפכתם אותנו לקדושים. הלו הלו, אנו הכי ילדים שלכם. רגילים כאלו, פשוט חיים, מה קורה לכם כולכם).
רוצה להזכיר לך שלפני כל אלו הייתי ילדה מתוקה ורגילה לגמרי, ממש אנושית שהיה לה טעם בכל דבר- בבגדים, באוכל, באנשים, במה לא, אז ממיש מקפיצה לך רגע סרטון שתזכרי מה אהבתי לאכול ובדברים הפשוטים והיומיומיים הכי הכי שהיו. עזבי רגע את כל השאר, את המנהיגות, את השליחות, את החברות, בואי, תנחתי קצת לקרקע אימושי. מזכירה לך מי הייתי באמת.
וכן ממיש, יודעת שאת לא פותחת הודעות ממני, סרטונים, תמונות- זה גומר עלייך, רואה אותך ממש נשרפת מבפנים, אבל חייבת רגע להקפיץ לך סרטון אחד. תנסי להתמודד אימוש. אני סתם רוצה שיעלה בך גם קצת חיוך ולא רק כאב. מה אומרת?
בסדר אימוש? ואם כבר את מספרת עלי (גם זה לא מתאים לך, בחיים לא סיפרת עלי), אז לפחות תני את כל הצדדים שבי, שאנשים לא יחשבו מי יודע מה.
נ.ב. אימושי, אנחנו בטוב ממש, יש פה חברה מדהימים אחד אחת, אנחנו עושים חיים משוגעים, נראה לי אצלכם הגהנום האמיתי.
זה מה שנשאר
הרבה בדימיון
מעט בחיים.
תגובות