מנעול.
נועם שבת
מנעול.
נועמצוק, את סיפור המנעול את מכירה שנים. היו מי מאיתנו שאיבדו מפתחות, המנעול כבר חרק ובלי שום סיבה לא החלפנו את המנעול. מידי פעם התעצבנת, בטח כשהיית מוצאת את עצמך נעולה מחוץ לדלת מתה מרעב אחרי בית הספר, ומידי פעם צחקת עלינו; מה יהיה עם ההורים האלו שלי שמשום סיבה בעולם לא מחליפים את המנעול החורק. אבל החורק חרק והמפתחות החדשים ששוכפלו כבר היו על הקצה ומרביתם כבר לא הצליחו לפתוח את הדלת ואבא הבין שהגיע זמנה והזמין מנעול חדש, זה עם הקודים וטביעות האצבעות. הסתכלתי עליו ואמרתי: "לא יהיה מנעול חדש בלי שנועם יכולה לפתוח", הוא הסתכל עלי בחזרה ורצה לדפוק את הראש בקיר, אבל הוא לא דפק אותו בקיר – בין שהבין שאין ברירה, צריך לתת לשיגעון מקום, בין אם כבר התרגל או בין אם גם בליבו אמר אוקי – "לא יהיה מנעול חדש בלי שנועם יכולה לפתוח". וחיכינו לטביעות האצבעות שלך מהצבא – שהגיעו בתצורת דיסק און קי, והזמנו מנעול.
יום קודם סיפרתי לחברים שמחר מגיע מנעול חדש, "אבל לא יהיה מנעול חדש בלי שנועם יכולה לפתוח", וראיתי את מבטם, והסתכלתי על הרוק שיורד להם בגרון, והמתנתי בשתיקה לתגובה מה יהיה עם המשוגעת הזו, אבל המתוקים האלו כבר הבינו שאין מה לנסות להוכיח אותי על שגעוני אלא רק לעזור לי לפצח את החידה איך מטביעים טביעת אצבע מדיסק און קי ומיד הביאו רעיונות שאפשר להכניס סיסמאות דרך האפליקציה.
ולמחרת הגיע המתקין והזנתי סיסמא והאחים שלך הסתכלו עלי במבט מוזר, וממש באותו הרגע ידעו שהזנתי את הסיסמא שלך – בין אם התרגלו לשיגעון ובין אם גם בליבם אמרו "לא יהיה מנעול חדש בלי שנועם יכולה לפתוח" או בין אם גם הם מתחילים להרגיש שנשמות הן נצחיות, לתמיד והאנרגיה תמיד קיימת, גם אם היא שינתה צורה וגם אם זה כואב נורא נורא נורא ובין אם כולנו צריכים להמציא לעצמינו דרך להרגיש שכולנו יחד איתך, לתמיד.
ובאשר לשיגעון נועם שלי – תאמיני לי מה שקורה במדינה ובעולם כל כך משוגע, שמה זו סיסמא בדלת לילדה שהפכה לנשמה? העיקר שאת יודעת אותה.
את יודעת אותה?
מה שבאמת מביא אותי לשיגעון זה הגעגוע אלייך ילדה.
תגובות