מסע.
נועם שבת.
מסע.
ילדונת שומעת? זה שנזרקתי למדבר בארץ לא סלולה מאז שנעלמת כבר סיפרתי לך. אנחנו בימי חג הפסח ואולי הביטוי המתאים ביותר למצבנו הוא קריעת ים סוף. אלו החיים בלעדייך. כל יום קורעים את הים ואת כל אשר בו כדי למצוא את הדרך.
על כל פנים ילדונת, בעוד מספר ימים, אם ואם ואם, אני עתידה לעלות על מטוס לארה"ב למסע גיוס כספים ל- #בדרכינועם - המרכז לשירות ציבורי, לספר את סיפורך היפיפה בחייך והטרגי במותך ולדבר קצת על חיפוש אחר משמעות ויצירת סדקים של אור מתוך החושך.
יצא ככה חיים שלי, שלמעלה מ-900 ימים אנחנו במלחמה שמוכיחה שוב ושוב ושוב כמה השירות הציבורי קריטי עבור כולנו, כמה חשוב שמס רכוש יעבוד מהר, יעיל ושירותי וכמוהו כל המוסדות, העיריות והמשרדים השונים. כמה חשוב שאנשים יתגייסו לצבא וייקחו בו חלק, כמה חשוב שיהיו מספיק עובדים סוציאליים, שירותי רווחה, שירותי בריאות יעילים ומה לא, ולכן אין מנוס מאשר לעסוק בחיזוקו, שדרוגו והפיכתו למוביל בין מובילים, הטוב שבטובים – על כל אלו ועוד נשוחח עם האמריקאיים.
אני יכולה למנות לך רשימה אינסופית של חששות מהמסע הזה, בעיקר החשש מהקושי והכאב לנשום, אבל הפעם אני לא רוצה לדבר איתך על הקשיים אלא על מעשי חסד גדולים גדולים, אהבה וחיבוק שמעבירים אותי שיעור גדול הישראלים והיהודים החיים מעבר לים.
איכשהו ילדונת קרה שיש לא מעט אנשים שהתאהבו בך הגם שגרים במרחק טיסה מכאן. אלו אנשים שמעולם לא הכרנו ומסתבר שהם קוראים אודותייך למעלה מ 900 ימים, מחכים לנועם שבת, מקשיבים לפודקאסט 'מתים עליהם' ואפילו יש כאלו שבביקורים שלהם בארץ באים אלייך לקבר להניח פרח או עציץ או לב או כל דבר המייצר חיבור. מי בכלל יכול לדמיין. אני לא.
כשהתחלנו לתכנן את המסע הזה, כזה שיש בו הרצאות עם קהלים שונים במקומות מגוונים ברחבי ניו יורק (אפילו הרצאה בבית כנסת "בדרכי נועם"), חלקים מהם קפצו והציעו עזרה.
ילדונת תקשיבי, זה לא להאמין מה זה עזרה, אנשים פותחים את הבתים שלהם, מארחים אותנו, מזמינים קהל ונותנים את הלב שלהם כדי לסייע.
כשהחברים שלנו הגרים מעבר לים אמרו לנו לפני ה 7.10 שהחיים שם טובים, אבל הלב תמיד בארץ, לא בטוחה שהבנתי עד הסוף עד כמה, אחרי ה 7.10 פשוט הבנתי דרך הורידים עד כמה הלב של הישראלים והיהודים החיים מעבר לים תמיד איתנו וכמה חשוב שיש יהדות הפזורה בעולם.
אנשי החסד האלו מלמדים אותי שיעור גדול גדול בנתינה, בלפתוח לב ויותר מהכל בלהפוך דיבורים למעשים - מעשי נתינה בלתי נתפסים. מי פותח את ביתו ועוזר כל כך הרבה רק מלהתאהב בילדה מתה? זה באמת באמת מפעים אותי.
לא אוכל להודות להם כאן בפומבי, גם כי לא קיבלתי את אישורם מראש וגם כי אני חוששת לשכוח מישהו בטעות - אבל בהנחה שאתם קוראים את נועם שבת תודה שוב ושוב ומעומק הלב.
ויש עוד דבר ילדונת, יש איזו בחורה ששמה הילה Hila Kolav Kashi – מעולם לא הכרנו. הילה אדריכלית במקצועה, אבל מאז ה 7.10 היא השתגעה ממה שקורה כאן, הפשילה שרוולים והלכה לעזור במה ולמי שרק ניתן – פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם מספר אותה. היא עזרה למשפחות חטופים, לחיילים, למילואימניקים היתה בחמ"ל האזרחי ומי שהיה צריך עזרה היא פשוט הגישה לו. ההילה הזו, שהתאהבה בך, בסיפור שלך ובחלומות שלך, נכנסה בדהרת סוסים לחיינו ופשוט מאז לא מפסיקה לעזור במה שניתן להקמת המרכז. לא הספיק לה לעזור בגיוס הכספים ההתחלתי אז היא החליטה לקחת על עצמה לבנות את המסע לארה"ב. זו אישה שמגיעה לירח ומשם למאדים ולשאר הכוכבים אם היא רק רוצה וכשאני מנסה להבין מה הסיפור שלה, היא מסבירה שנכנסת לה ללב והיא לא מצליחה לנוח אלא רק לעזור. לא יספיקו מילים כדי להודות לאישה המיוחדת והמוכשרת הזו.
ילדונת, מקווה שאת כבר יודעת שאני מבקשת ממך מעט מאוד בקשות. ביקשתי די בחייך, במותך אני מבקשת רק את סליחתך יום יום. ככה פותחת את הבוקר וככה מסיימת את היום. אבל במסע הזה, נועם שלי, אני ממש זקוקה לך, ממש ממש. עד כדי שתיהיי איתי בכל רגע ורגע כי זה אחד המסעות שאין לי מושג איך התגלגלתי אליו ובלעדייך הנשימה ילדונת, הנשימה.
כתמיד כשאהיה גבוה בין העננים, אחפש אותך בשמיים, הדמעה כנראה תתגלגל לה כמו בכל יום בו אני מרימה את עיני לשמיים ומחפשת אותך.
#המרכזלשירותציבורי - ע"ש נועם אברמוביץ
מי שרוצה לתרום למרכז החשוב הזה שהוא עבור העתיד של כולנו ולהמשיך להפיץ אותנו, הלינק במקומו.
בתמונה, כמה אהבנו לטייל יחד בעולם, לארה"ב מעולם לא הגעת.
כמה שזה עצוב.
תגובות