נועם תמיד איתי כאן.
במבצע 1+1 לוטו מהגהנום, הזמינו את הילדים בקיץ לקאמפ בארה"ב.
אלו מחוות יוצאות דופן של נדיבות ורוחב לב. ואם כבר למות, אז למות תחת הדרגה הגבוהה ביותר של משרד הבטחון. כן כן, גם שם יש דרגות. מסתבר
אולי זה הזמן והמקום להודות לכל קצינות וקציני הנפגעים, העובדות הסוציאליות, מערך המטפלים, מטפלי הקבוצות, עובדי המטה במשרד הבטחון וכל מי שעוסק בתמיכה במשפחות. זוהי חבורה נדירה ויוצאת דופן של אנשים טובים ומקצועניים, שאם כבר ליפול, אז לידיים שלהם. אז תודה לכולכם.ן, תמסרו בשמי
שזה אגב, מביא אותי לחשוב מה קורה לכל מי שעובר אסון והוא לא תחת הידיים שלהם.
על כל פנים, הגענו. אני והקטנה. אספתי את עצמי וממש התאמצתי בשבילה. ממש. אפילו יותר מלנסות ולהיכנס בג'ינס צמוד צמוד מלפני הלידות. הדרך היתה מרגשת. היה לנו קצת זמן לדבר ולשמוע את הפנינים שלה. אמנם היא הפריע לי קצת לבכות, בכל זאת ברכב זה הזמן הקדוש שלי, אבל בין לבין יש לילדה הזו פנינים להתפאר. היא הסבירה לי שנועם תמיד כאן. שנועם תמיד כאן איתה. זו הסיבה שהיא שמחה ולא עצובה. את מוכנה להסביר לי למה את מתכוונת? מה את לא מבינה אמא. היא תמיד איתי כל הזמן. ככה אני פועלת ובגלל זה אני יכולה לשמוח כל הזמן. דיברנו על המתים, על אמונות דתיות, גלגולי נשמות, הסברתי לה על כל מיני אמונות שאנשים מאמינים, מסתבר שהיא יודעת ממש לא פחות ממני מהאינסוף סרטים שהיא רואה והיא סכימה את השיחה בכך שנועם איתה גם אם אין לה הוכחה מדעית לכך.
עלינו במדרגות, אחרי שהקטנה הזו רצה לחבק חזק חזק את קצינת הנפגעים המקסימה שלנו וכמו תמיד, כאילו לא הסרטתי את התסריט הנוראי הזה בראש לפני, החיים חובטים בי. היו שם ילדי בני מצווה והמון אנשי צבא. רק לראות את המדים האלו אני נעתקת דום. כולם היו מלאי אנרגיה, באו לשמח ילדים ואני עולם הולך ונעלם מייד בוכה ומתכווצת ומה כל השמחה הזו עכשיו, בחייאתתתתתת. אנחנו לא מסוגלים לראות שמחת יתר, מה כל כך מסובך להבין.
אני מסתכלת על ההורים החנוקים מולי, על כל אנשי הצבא עם הכוונות הכי טובות וטהורות בעולם ושואלת את עצמי מה עובר על הילדים המתוקים האלו. האם גם הם בגם וגם? לא הצלחתי להבין מה קורה להם שם בפנים. פשוט לא הצלחתי. מה עובר על ההורים שלהם הצלחתי גם הצלחתי.
היו לנו שעתיים ששמו לנו פערים מול הפנים; את הילדים המתוקים והחיים שלנו והסיבה המיותרת בגללה אנחנו שם. ואני כל הזמן צריכה להחזיק את שני העולמות.
מזל שאפשר לפתוח את הג'נס שניה אחרי שיצאנו משם. התרגלתי לזה שאת בוכה אמא, אני מקבלת את זה וזה לא מפריע לי יותר. אני יכולה להבין אותך. ואת תראי שאם תחשבי כמוני, תצליחי גם לשמוח.
נועם תמיד איתי כאן.
תגובות