נועמיק שומעת?
אני לגמרי לא מבינה כלום, לא מבינה איך העולם עובד. תגידי, מאז שהלכת זו את שמפעילה את כל התוכניות כאן וגורמת לדברים לקרות בקצב של מאיץ חלקיקים? אני באמת לא מבינה.
תשמעי רגע, יש כאן משהו כל כך מיוחד שאת היית מאוד מאוד גאה ושמחה עליו.
את זוכרת את ליטל המדהימה? ברור שאת זוכרת. זו שהובילה את הופעת י"ב שלכם בקיבוץ. עבדתן יחד במהלך י"ב כדי שזו תיהיה הופעה מושקעת ומרגשת. זו שאמרת לה שאין מצב שאת לא חוגגת יומהולדת 18 בלי שכולם באים, אפילו שזה נופל על חזרות. זו שהסבירה לך שאי אפשר להזיז חזרות שקבעו חודש מראש והלו"ז צפוף, זאת שאמרה לך שזה בלתי אפשרי להזיז, ואת זאת שאמרת לה, בואי - אני אראה לך איך עושים את זה וארגנת את כל הלוז מחדש של איזה 60 איש, ועשית זאת וכולם באו אלינו הביתה לחגיגה מהסרטים כמו שרק את ידעת ואהבת לחגוג ותכלס הצלחתם הכל - גם לחגוג שיא, גם להספיק להעמיד חזרות ובעיקר להרים את המופע הטוב לדורותיו. צבר'לה.
כמה התרגשתי אז באותו מופע. נפעמתי ממך ומכם. חשבתי לעצמי ש-איזו זכות יש לכם לגדול בקיבוץ ומי צובר כאלו חוויות בילדותו. ידעתי שזה נכס לכל החיים. אז עוד חשבתי שיהיו כל החיים.
אז ליטל המדהימה הזו, עובדת כגננת (שליחות) וגם כותבת תוכניות לימוד לגנים עבור משרד החינוך (פסגות). תוכניות שהגננות אחר כך מקבלות לידיים שלהן ועל בסיסן מעבירות תכנים לכל ילדי הגן, הרימה לנו טלפון ואמרה שהיא הולכת לכתוב יחידת לימוד לאורך ולזכרך.
מה זה אומר שאלתי? זה אומר שכל ילדי ישראל מגן ועד י"ב בממלכתי ובממלכתי דתי ילמדו עלייך, על הדרך הייחודית שלך, אבל לא פחות מזה על חלומות, על דרך ועל מימוש. בדיוק כפי שחיית. כן נועמיק, מילדי הגן ועד י"ב - כמה זה, למעלה מ- 1 מיליון תלמידים בישראל. נראה לי לא רע בתור התחלה. חושבת שזה היה מעלה לך חיוך.
אמרנו לעצמינו שאם רצית להיות ראשת ממשלה (שעל זה עוד אספר יום אחד), אין משהו שיכול להנכיח ולהאיר אותך יותר מתוכניות לימוד שיפזרו ברחבי הארץ.
הצוות המדהים של פסגה רחובות הזמין אותנו ברוחב לב לספר עלייך. אני זוכרת שישבנו כולנו סביב שולחן אוולי ארוך וסיפרנו עלייך בדמעות. אני גם חושבת שהיית אתנו בחדר. ההילה שלך כל הזמן היתה אתנו. הרוח שלך, האור שבך. נדמה לי שכל הזמן עבר לי בראש אם את מרוצה או לא ממה אני מספרת עלייך. ונדמה לי שאת גם קצת צוחקת עלי שאני מגזימה שיא וכדאי שארגיע קצת ואתקדם.
זהו, מאז שקט. זורקים את הזרע שלך להפצה וממתינים.
ביום שישי האחרון המקסימות האלו הציגו לנו את היצירה שלהן-שלך. זה היה אחרי שסיפרו שהן קוראות את כל מה שאני כותבת עלייך, כל הבית שלהן מכיר אותך ובעצם כל כך הרבה אנשים חושבים עלייך במהלך היום ואיזה נועם קטנה הם לוקחים איתם בכיס.
אבא ואני עברנו מצמרמורות לבכי לכאבי לב ולא ידענו מה לעשות עם עצמינו מרוב התרגשות. אני חושבת שזה אחד הימים הראשונים בהם התרגשנו ממש ולא רק כאבנו בעצב. הם עשו עבודה כל כך מיוחדת שגם מספרת עלייך אבל בעיקר מאפשרת ללומדים לימוד עצמי. כזאת היית את - בעצם אחרי שהיית מנכיחה את עצמך היית מעבירה את העוצמות שבך לאחרים. ובלי שאמרתי להם מילה הם קלטו וככה בנו את תוכנית הלימוד. זה מצמרר אותי. זו הבנה מאוד עמוקה של הדברים בלי לומר אותם. להעביר את הכוח לאחרים.
ועכשיו ילדי ישראל נועמיק, אם הם רק ירצו בכך, יוכלו גם ללמוד עלייך, אבל בעיקר בעיקר ללמוד על עצמם ולכתוב חלומות ותוכניות ורצונות.
ואולי יותר מהכל, הנגשת להם בתפריט הבחירה משהו חדש שהוא מאוד מאוד חשוב ומרחיב תודעה - שלא הכל זה הייטק/רפואה/שוטר/לוחם/סלב......זה שאפשר גם לחלום ולעסוק בעשייה ציבורית משרתת בעתיד. אני לא חושבת שילדי הגן או היסודי בכלל חושבים שיש אפשרות כזו. ובמציאות בארץ הזו, היא אולי החשובה מכל, כי צריך לבנות פה הכל מחדש. הכל. ואם כבר להתחיל בבניה, אז נתחיל מהילדים.
לפעמים אני כבר לא יודעת איך אומרים תודה שתיגע בלב של הנשים המדהימות האלו שנוסף ליומיום העמוס שלהן ממילא, למדו אותך, חשבו אותך והגישו לנו מתנה כל כך גדולה. תודה לכן צוות פסגה רחובות. מעומק הלב. מקווה שהתודה מגיע אליכן ישר ללב.
תגובות