נועמצ'וק שומעת?
נולד איזה פער מוזר כזה בין העובדה שאנשים מרגישים שהם מכירים אותך וחושבים עלייך ועושים למענך/נו לבין ההרגשה שלי לפיה סיפרתי עלייך כמה קווי מתאר כלליים ובודדים בלבד, ממש את
שכבת האפידרמוס הדקה מסביב.
זה לא באמת חשוב הפער הזה, העניין הוא
שהפעם אני רוצה לספר עלייך ולא בטוח שאכתוב אלייך. נראה מה ייצא.
סליחה אם אני מביכה, מקווה שתוכלי להכיל את זה.
לנועם היה תחביב מאוד מפותח.
שם התחביב: חברות.
היא היתה מאוד מאוד חברותית וחברית, בני אדם היו האהבה הגדולה שלה והיא אספה לאורך הדרך רבים רבים של חברים וחברות, שזה די מוזר לעשות זאת בגיל כה צעיר.
יש ילדים שמנגנים, יש ילדים שמציירים, יש ילדים שמתעמלים, יש ילדים שמשחקים במחשבים, יש ילדים שאוהבים תשבצים, יש ילדים שאופים, יש ילדים....ויש את נועם שהתחביב האהוב עליה היה חברים.
את אלו שהיא אהבה היא יכלה להוריד עבורם את הירח. היא גם כתבה זאת בפתקים שלה. לא כסיסמא ריקה, אלא באמת באמת להוריד. היא היתה מסדרת לחברות שלה את הארונות, דואגת להפיק להן ימי הולדת, דואגת לכתוב להם פתקי אהבה, דואגת לעשות עבורם עבודות בית ספר, דואגת לבילויים, למסיבות, לקשרים, דואגת לשיחות נפש, דואגת לביחד. היא היתה מגנט שהדביק אליו. הבית היה מתמלא הילה של אור וחבורת החברים והחברות ישבו במטבח, בגינה, בחדרה, מזרונים מזרונים של מסיבות פיג'מה וצחוק- צרחות אל תוך הלילה.
חברות היה עבורה תחביב מאוד מאוד מפותח.
היא גם ידעה לריב מדהים. ריבים בהם היה לה אומץ להגיד. אם היחסים לא היו מספיק אותנטיים, זה לא היה מספק אותה. חברות אמת זה על מלא אמרה תמיד.
שיא שיאי התחביב היה שכמעט כל אחד שיתף אותנו באותה מילה. נועם היתה לנו למצפן.
מצפן.
המילה שהכי הרבה פעמים חזרה על עצמה. עכשיו המצפן משתולל ואיבד כיוון. לגמרי.
איזה כייף למי שהיה חבר.ה שלה ואיזה שבר נוראי עובר עליהם כרגע.
ממיש, הגזמת לגמרי, זה גם לא מתאים לך, מה זה מעניין אנשים הסיפורים עלי, ועוד כאן. שימי לב שאת קצת מאבדת את זה אמא. זה מה שנותר לי ילדונת, זה מה שנותר.
בכל מקרה ילדונת, כל הסיפור הזה היה כדי לספר שקלף החברות הוא קלף מרכזי בערכה שיצרנו - "מעשה אחד טוב בשבוע/ One, כל שבוע, כל השנה והוא מספר את הסיפור שלך.
בשבוע הבא שאניח את הלינק לרכישה אנשים יוכלו ממש ממש ממש לקחת איתם את נועם בלב ובכיסים, אבל בעיקר בעיקר להיות חברים טובים.
הערכות היפיפיות הגיעו. שבוע הבא לינק. לאט לאט אספר אודות המחשבה עליהן ועל תהליך ההתהוות שלהן.
הן כאן, בארגזים.
לאורך ילדונת אהובה שלי.
תגובות