ניחומים.

ניחומים.

התברכנו, במקלט אטומי של משפחה וחברים. הם הרבה יותר ממ"ד. במעגל הטיפונת פחות צמוד ישנם מלאכים ששומרים עלינו וגם מי שגדלנו איתו והכרנו פעם פעם הלב שלו איתנו. אנחנו יודעים ובעיקר מרגישים.

החיבוק הזה.

המילים האלו.

המגע שאנו מקבלים.

הכתיבה וההדהוד שלה.

יש בהם חמלה וחסד

יש בהם אור,

יש בהם קרן שמש,

למרות שהכל שחור.

מומחי השכול שלמלווים אותנו, יודעים בדיוק לשרטט לנו את הדרך.

הבטיחו לנו תהום עמוקה עמוקה של שחור בלי סוף עם הקימה מהשבעה וצדקו.

אבל גם אמרו, שאם נאפשר לעצמינו גם לעסוק בריפוי זה מעט יעזור וייצר שכבות הגנה לכאב.

והם מומחים

כל כך.

אז אנחנו מקשיבים

ומנסים,

ללמוד איך נושמים

ממש מהתחלה

כמו תינוק שזה הרגע יצא.

תודה כגודל האוקיינוס למנחמינו ואוהבינו. על הטלפונים, התגובות, ההודעות שממשיכות עוד ועוד.

לפרקים, זה עושה עבודת ריפוי המילים המחזקות שלכם

בתחינה ובצעקה גדולה

תחזירו את החטופים להורים שעוד נותרה בהם תקווה.

לפוסט בפייסבוק