נפש יודעת למצוא נפש תועה כמוהה.
הורים שבורים מוצאים אחד את השניה בשניות. רק שהפעם, כולנו נשברנו מבפנים.מערכות ההגנה הושמדו, הפגיעות צפה על פני המים, הרגישות של הנפש שלנו מעורערת יותר משהיינו ילדים קטנים והכל על חוט השערה, רגיש, בועט וזהיר.
כשאלו נפגשים עם אלו, אין חומות של הגנה ויש ישר צלילה למעמקי האוקיינוס. כאילו הכרנו שנים קודם. אולי מגלגול אחר.
ההורים האלו, בלי נורת אזהרה, מספרים בשניות על המחשבות האפלות, על הפגיעות, על המורכבויות בבית עם הילדים, על ההתמודדות עם הסביבה, בזוגיות, הורים, אחים, על כן או לא מספרים למי שלא יודע, על המבטים המרחמים, על רגעי השקט, על רגעי החיוך ואיפה נמצאים הכוחות, על האמונה, על הנשמות בעולם הבא, על הלילות ללא שינה, על הבכי בפומבי, על מה עושים ליד חלקת הקבר, על מה כותבים בתעודת הזהות, על האשמה שלא הצלנו ולא הגנו, על החרטות של מה שלא הספיקו, על תרומת איברים ושאיבת זרע, על מה עושים עם החדר הריק והבגדים, על הויכוחים, על הויתורים, על המחלות שצצות, על אם יש לנו בחירה או הכל נכתב, על אילו מעשים נוראיים עשינו ובגללם הכל קרה, על למה למה למה למה זה הגיע דווקא לנו, על איך זה הולך להראות מכאן קדימה ובמה כדאי להאחז.
אינטימיות במיטבה, 3 ימים של הורים שבורים וכל כך כל כך מקסימים שהחיים הדיבקו אותם יחדיו. 3 ימים יחד ביער הסודי בקפריסין.
נפש יודעת למצוא נפש תועה כמוהה.
לטוס לחו"ל בלי נועם זה לטפס את כל ההרים הגבוהים בעולם גם יחד ולצלול למערבולות האוקיינוס בו זמנית. בשביל זה צריך כושר שיא. זה מסע קשה ומפרך שהדגיש את שידעתי, שהעצב והכאב יבואו איתי תמיד עד קצה העולם ולכל מקום בו אלך. חו"ל לא יהיה עוד חו"ל כשהיה לעולם. בתוכו, נתאמץ למצוא רגעים.
בחמלה, חסד ורחמים, תודה ליער הסודי, משפחה אחת, ארגון יד לבנים ולשתי מטפלות מלאכיות Gadit Orian ושרה, שליוו אותנו. כל אלו מארחים כבר שבועות את ההורים השבורים וניצולי הקרבות בהמון אהבה ורגישות.
כמה רגישות, הכלה והבנה נדרשת כאן. תודה לשניים מיוחדים; רחלי ואביגדור שממשיכים לשיר, למרות הקהל המפורק מולם, בנדיבות והבנה ומבלי לוותר ולהישבר.
השיר מוקדש באהבה ל 2 מלאכיות שלא הכירו בעולם הזה, אבל בטוח נפגשו בעולם הבא ודואגות שם לכולם.
שתיהן אהבו כל כך את איילה/יונה וולך.
איילה היה שיר קבלת השבת שנועם בחרה במכינה.
מוקדש באהבה ליעל לייבשור ז"ל ולנועם שלנו.
תגובות