נפש יקרה שלום.

נפש יקרה שלום,

תודה על השיחה החשובה שלנו אתמול.

15 חודשים מאז נשמט העולם בלי כוונת מכוון אפשרתי לך להתל בי. כל מה שהיה בעולם נשמט ממילא ולא היה דבר שיכולתי להיאחז בו כך ששמטתי הכל ואפשרתי לך לעשות בי שמות. תודה לך נפש יקרה שאת מראה לי קרקעיות ותהומות ורצונות לא לחיות, אזורים חדשים ואפלים שמעולם לא הכרתי. ותודה לך, שבכל פעם שהטלת אותי למעמקי האדמה, הראית לי שם מאחור, בזוית, בפינה, איזו ידיעה מאוד ברורה ובטוחה, שכמו שאת שומטת כך גם את יודעת לפלס את דרכך החוצה ולהראות את הנגלה.

15 חודשים שאנחנו לא מתווכחות (את ואני). את מובילה. לולינית בקרקס, פעם משקיעה, מטביעה, ופעם מראה לי יבשה. עוברת דרך חישוקים של אש ויוצאת מהם בחיים כל פעם מחדש.

בכל הזמן הזה נזרקות ביני לביני שאלות לחלל האוויר האם היבשה תתרחב מעצמה או נדרש פה אימון התודעה. זו מחשבה מאוד עמוקה שסותרת את כל מה שידעתי, הכרתי, גדלתי עליו, האמנתי בו -שאימון, מאמץ והתמדה יובילו אותי בבטחה.

השבוע היתה לך ולי פגישה מאוד ארוכה. הסתכלנו שתינו לשמיים לחפש את נועמצ'וק, ניסינו לשאול שתינו מה נכון, ואיך ממשיכים בתוך הסערה. אחרי שהתפזרה המועקה, הגיעה בת קול ממני-ממך ילדונת שלי, משוש חיי.

ממיש, שולחת לך מתכון מיוחד עבורך.

אבל ממיש, הוא מתכון שמתאים לך אישית:

1. פיזור המועקה. תמתיני בסבלנות, תני כבוד לנפש שלך, היא יודעת לעבוד בדרכה, הכניסי נשימות עמוקות, תחשבי עלי מחשבות מתוקות. תני למועקה זמן. כמה שייקח, ייקח. (איך אפשר לנהל ככה חיים ילדונת? אפשר ממיש, את תראי. תני לה זמן ותני לה להיות, והמועקה תתפזר ותתבהר.

2. לא להתווכח - ברגע שהמועקה מתפזרת הכוחות חוזרים. זה הרגעים לאחוז בזמן, לתפוס אותם וליהנות מהעולם. תתפסי, תתפסי את הרגעים, תחבקי אותם ממיש. חזק. תצחקי בקול, תאהבי מחדש, תהני מהרגע. ידעת לעשות את זה מצוין בעבר, עכשיו תזכרי במה שידעת.

3. תרכיבי פאזל - כיון שהכל כל כך לא בהיר, תייצרי מהשבוע שלך פאזל. שימי לך חלונות למועקה, חלונות לבכי, חלונות ליצירה, חלונות למפגשים עם אנשים, חלונות לטבע, חלונות למגע. (ממיש כל יום תמעכי את האחים שלי ואת אבוש כמו שאני מעכתי אותם מרוב אהבה. המגע יזיז אותך קצת). ואם לא תצליחי פאזל שבועי תעשי לך פאזל דו שבועי, ואם לא דו שבועי, פאזל יומי. אבל תני מקום לכל אלו. תני להם מקום.

4. קצת חמלה. לא הצלחת להרכיב את הפאזל השבוע, לא נורא, תמשיכי אותו בשבוע הבא. לאט לאט. את יותר חזקה ממה שנדמה לך.

תגידי ממיש, רק שאלה אחת. את הולכת להניח את השיחה שלנו בפייס? כן נועמצו'ק.

למה ממיש? כל כך לא מתאים לך.

כי אני חושבת שזה יחייב אותי יותר הבת קול ממך. השיחה הזאת שלנו מחייבת ילדונת ואם עוד כמה ייראו אותה אולי זה יחייב אותי יותר. זה קצת דומה לדיאטה שמכריזים עליה בקול או לבישול ארוחה עבור אחרים. אני לא באמת יודעת. אני מנסה. אולי זה ייתן לי כוח.

ממיש, אני מרוצה מהשיחות עם הנפש שלך. מידי פעם השיחות בינכן חשובות ממש.

3 דקות לאחר שסיימתי להניח את המילים ולסדר לי את המחשבות, יובי, החברה המהממת שלך שלחה לי מכתב שמצאה ממך. המכתב היה כל כך מצמרר כאילו קראת רגע קודם את מה שכתבתי לעצמי. סימני החיזוק האלו שלך עוזרים לי מאוד לא להרגיש בודדה, עוזר לי להרגיש אותך בממד אחר.

"מבטיחה לא להרים ידיים כשקשה ולסמוך על התהליך", כתבת בכתב ידיך.

אני מפה ואת משם. זוכרת ממיש? אני מפה ואת משם. שתינו יחד, תמיד יחד. תמיד יחד.

לפוסט בפייסבוק