שומר ראש.

יש לי שומר ראש, שהוא גם קצין מודיעין. אבל מודעין רציני ביותר. כאלו עם סנסורים מאוד מאוד מאוד רגישים

לכל תנודה. לא כזה שכשל. מודיעין 360. הוא מריח ומרגיש ודוגם ובודק מה קורה עם אמא שלו ובעיקר מה קורה לתנודות של אמא שלו. הוא כבר מבין שאמא שלו מאוד מאוד מאוד מתאמצת לכבודו, אוספת את עצמה עבורו, מבינה ממש את גודל האחריות הרובץ עליה. הוא גם התרגל כבר לעובדה שאמא שלו לא עונה לו שהיה כייף וגם לא עונה לו הכל טוב ולא יהיה בסדר. הוא גם מחפש את הדרך. אבל בסינוס הנפילה, ברגעים שהאמא שלו לא נאספת וצריכה את עצמה לעצמה בתהומות שלה, הוא נצמד אליה חזק חזק ולא מרפה. לא משנה כמה פעמים היא אמרה לו להתחיל ללמוד להיבהל פחות ולהזכיר לו שבסוף הירידה יש עליה, הוא רואה אותה מול העיניים והוא לא מצליח להפסיק לפחד. זה מן פחד כזה עמוק שמנסה להציל את אמא שלו. הוא מודע לו ואומר אותו. הוא בודק את גוון הקול שלה. צורת העיניים שלה ובוחן לעומק את תווי הפנים שלה. הוא בודק את אמינותה שהיא אומרת לו שעכשיו בסדר, הוא מקשיב שוב ושוב ושוב לגוון הקול ואם הוא לא משתכנע הוא מנסה להצחיק אותה.

הילד הזה שלה מבין הכל, יודע הכל, ורואה הכל. קשה מאוד לטשטש אותו או להסתיר ממנו. לא שיש רצון או צורך כזה, אבל בחיים ילדים לא צריכים לדעת הכל. גם מבוגרים לא.

יכול להיות שהוא באמת יהיה קצין מודיעין בעתיד, אבל כזה רציני ביותר, מהמשובחים. או פסיכולוג שמבין נפש אדם. או סוציולוג או פילוסוף או אדריכל או בנאי. זה לא משנה כי יש לו תפקיד אחד והוא להיות. וזה חתיכת לא לעניין להפיל על הילד המתוק שלך בקשה אחת שיש לו אפס שליטה עליה וזה להיות.

הזוג הזה היה זוג אוהבים. הוא העריץ אותה והיא היתה החיים שלו. היא אהבה אותו אהבת נפש ודאגה להגיד לו את זה הלוך ושוב. הוא יודע את זה. ועכשיו לילד המתוק הזה שעוד לא בן 15 נשאר רק להתגעגע ולהפנים אותה בתוכו.

לעולם לא אבין. לעולם לא אתפוס את האבסורד.

שכל בוקר נקום למבצע החזרת חטופים הירואי ורק רק ללא, הותר לפרסום. החלמה לפצועים.

לפוסט בפייסבוק