שלפתי קלף היא אמרה לי.

אתמול בערב נועה נכנסה לכאן עם עוגת שוקולד נשפכת כזו, טעימה טעימה, כזו שמלקקים את

השוקולד הנוזלי ממנה ומשלימים את הסיבוב עם האצבע בליקוק. איכשהו באופן מוזר התחלתי להתרגל לזה שנועה מגיעה אחת לכמה זמן ומביאה משהו. מוזר שזה נראה לי טבעי, אבל לא עשיתי חיבור.

 "שלפתי קלף היא אמרה לי". רצינית, עניתי? כן כן, היום חודשיים לנאזר וזה היה עבורי או לצלול למיטה ולא לצאת או לשלוף קלף ולהתחיל לעשות את שכתוב בו. קראתי, קמתי ונכנסתי למטבח. אפיתי ובישלתי יום שלם ולא נכנסתי למיטה.

לנועה יש אח לא ביולוגי מבחירה שנהרג לפני חודשיים בלבנון. אח שהיא החליטה לאמץ לפני כמה שנים. ילדה בת 22, אימצה בחור בודד כשהיתה בת 18, ככה ילדה בת 18 מתהלכת בעולם ומאמצת בחור צעיר שלימים יהפוך לחייל בודד. בחורה חריגה שקשה לתאר. במציאות הישראלית היא היתה זו שהמודיעים הגיעו לבשר לה. למה? כי ככה נאזר כתב בבק"ום. אם אמות תבשרו לנועה. אני לא באמת יודעת אם מי מהם הבין לעומק את הפעולה שהם עשו, אבל נדמה שנועה בחורה כל כך נדירה שהיא לגמרי הבינה את המשמעות של לאמץ את נאזר.

מה- 7.10.23 לנועה שורף הלב. היא איבדה חברים בשנה הזו, איבדה את נועם שלנו ובחודשיים האחרונים שורף לה הלב מאוד מאוד מאוד על נאזר שלה. הסטאטוס הזה שלה מאוד לא מובן ללא מעט אנשים. היא לא אחות ביולוגית, הוא לא מאומץ באופן פורמלי, היא לא מקבלת סיוע מהמדינה, היא כן נדרשת לכל דבר ועניין. מטפלת בבירוקרטיות, מטפלת בכל הנדרש באירוע מהסוג הזה (ונדרש) ובאותה נשימה היא "לא מוגדרת". לא עבור המדינה, לא עבור עמותות שונות ולא עבור הסביבה הכללית. כזו היא נועה, לב אחד גדול, עם יכולת אינסופית של נתינה, לב רגיש ומתוק, בעלת יכולת לראות את האחר באופן מפעים לבחורה כל כך צעירה.

שלפתי קלף היא אמרה לי וזה מה שיצא. אז אפיתי ובאתי לתת.

נועמצ'וק – לא יודעת אם זו את, נאזר, אנחנו או הכל ביחד – אבל נועה שלפה קלף וקמה מהמיטה.

אני מקווה לאט לאט שהלב השורף של נועה ישרף מעט מעט פחות לאורך הדרך. בדרכו, בזמנו, בשעתו ויתעצב יום אחד בתצורתו החדשה, כי כואב כל כך לראות את נועה ככה עם לב שורף מכאב.

נועה פרידמן.

לפוסט בפייסבוק