שעות וימים ארוכים ישבתי ליד קברך בוכה.
שעות וימים ארוכים ישבתי ליד קברך בוכה, מבועטת, מקוננת, לא יודעת את נפשי, יושבת ושואלת
אותך מה עושים עם החיים האלו, לשם מה חיי הסבל האלו ואיך אפשר לשאת אותם בלעדייך. תחילה דיברתי לעצים, אין קול ואין עונה, אך לאט לאט, בתבונתך התחלת לפלס את דרכך לשיחות המדומינות שלנו. אני מדברת ובו זמנית מדמיינת אותך עונה. חלק מתשובתייך היו קלות ופשוטות בגלל ההיכרות המעמיקה בינינו וחלק עדיין חידה. לא ענית. שתקת. או יותר נכון אין לי מושג מה היית עונה.
בעיקר היית מנסה לדחוף אותי לתזוזה. "אמא די" ענית בעקביות. אמא את חייבת להרים ראש, אמא האחים שלי חייבים אותך על מלא, אבא חייב אותך. אמא אני מבינה שסיוט לך אבל תנסי. ואמא " אדם חייב למצוא משמעות לחייו" היית לוחשת לי באוזן וכדי שתאמיני לי אמא השארתי לך את זה כתוב בכמה מקומות בבית, רק תסתכלי על מה שהשארתי כתוב ותיישמי אמא".
"לא יכולה נועם. באמת שלא, הגוף עוצר הכל. לא מוכן לכלום, אין תזוזה. אפילו לקנות חלב וביצים הוא לא מוכן. הראש מבין שאין והגוף עוצר.
"טוב אמא, היית עונה, "לא אומרים נו לצ'יפס", אני אתן לך את הזמן לו את זקוקה, אבל דעי אמא שבסוף תקומי. בסוף תמצאי את הדרך לעמוד על הרגליים עם כל הכאב".
היינו מסיימות את השיחה בינינו כשאני מסתכלת על השם, התאריך וכיתוב ההורים על המצבה כלא מאמינה. שוב.
באחד הבקרים זימזמת לי באוזן, אני מכירה אותך אמא...הדרך שלך למצוא את הדרך היא למידה ואת תלמדי כל כך הרבה דרכים מה עושים עם הכאב הזה עד שתצליחי לאט לאט. זה יבוא ממך עמוק פנימה, לא משום גורם חיצוני.
חודשים ארוכים כלום לא עזר - ספרים, פודקאסטים, כתיבה, עצות, שכולים מנוסים, חכמים, מטפלים מסגנונות שונים ו- כלום. פשוט כלום. עד שהשתחלה לה ו' החיבור באיזו הרצאה, ו' החיבור הקדמונית מהמקורות. כנראה שצריך להתחיל מהתחלה.
"בראשית, ברא אלוהים, את השמיים, ואת הארץ. והארץ, הייתה תוהו ובוהו, וחושך, על-פני תהום; ורוח אלוהים, מרחפת על-פני המים. ויאמר אלוהים, יהי אור; ויהי-אור. וירא אלוהים את-האור, כי-טוב; ויבדל אלוהים, בין האור ובין החושך".
את רואה אמא, ו' החיבור שמבדילה בין האור לבין החושך. זה לא יבוא מעצמו, כאן אמא צריך אותך. זו עבודה שלך. כדי להבדיל בין שניהם צריך לעבוד קשה. "ואת יודעת אמא לעבוד קשה.
"לא יודעת כבר מי אני נועם". "בואי נעשה דיל אמרת לי באחד הביקורים אצלך. אני אשחרר אותך לכמה שעות במהלך היום מהעצב הלא נגמר עלי ואת תעשי הבדלה בין האור לבין החושך ותאפשרי לחריצי אור להיכנס. ממש לכמה שעות בודדות ביום אמא. תדאגי לעצמך, תחזירי את החיוך, תרימי ראש, תעזרי לאחרים, תיזכרי בדברים שאהבת לעשות פעם". "אהבתי שהיית בחיים", "נכון אמא אבל היו לך עוד דברים. היית עוד דברים חוץ מלהיות אמא שלי.
וגם אמא, נאה דורש נראה מקיים. אם היינו הפוכות עכשיו, זה בדיוק אבל בדיוק מה שהיית אומרת לי..אז אז לא מתאים שלא תיישמי.
וככה נועמצ'וק, את ואני מנסות לעשות כל יום קצת. הבדלה קצרה. אנחנו מסגלות לעצמינו טקסים קצרים כדי שאני אהיה בשלי בלי הסראונד שלך ואת תיהיי בשלך. לפעמים הדיל בינינו קורס לתוך עצמו ושום שיחה ממך לא עוזרת ולפעמים אני ממש מרגישה אותך בועטת לי בישבן. קדימה אמא, בריכה, נשימות ולכי ליומך, לכמה שעות. וככה, יום ביומו, לשעות בודדות, את ואני בטנגו של שיתוף פעולה עם ו' החיבור המבדילה.
הייתי צריכה ללכת חודשים ארוכים במדבר כדי למצוא את ו' החיבור מן ההתחלה.
אני אעוף לי אמא ואשמור עלייך מכאן.
תגובות