תודה.

נועמיק חיים של אמא

תודה

היום אני חייבת לך תודה גדולה. קבעתי פגישה לפני למעלה מחודש עם בחורה יוצאת דופן שגרה בצפון שתעזור לי לספר סיפור. אני קובעת רחוק ומופתעת מזה שאני עדיין בחיים בין הזמן שקבעתי לבין העובדה שהגיע הרגע. זו היתה נסיעה צפונה ונסיעות ארוכות הן מחוץ לתחום, בינתיים. בבוקר כשקמתי, שוב כל כך חלשה ומפוררת, הגעתי לבקר אותך וביקשתי שתתני לי כוח ליום הזה. לא ענית, אני ביקשתי. יצאתי לדרך, את איתי. את בצורת רוח רפאים, אני בפורמט הרגיל של בשר ודם. דיברתי אלייך כל הדרך ולא ענית, אבל הרגשתי אותך לידי ואז צלצל הטלפון והחלטתי לענות, כי את לא ענית. זו היתה שיחה כל כך מיוחדת שעשתה לי סדר לקראת הבאות (פסח, יום הזכרון וכל השיט הזה שאני מעדיפה להדחיק, אבל השיחה איפסה אותי שאי אפשר להדחיק יותר).

הדרך היתה ארוכה ופתוחה, המרחבים נתנו אוויר, כך שהכינו אותי למפגש האנושי שלא תמיד פשוט לי. מפגש, 3 נשים, היכרות מאוד דלה לפני, חיבוק מאוד ארוך של היכרות משמעותית אחרי. שיחה על החיים, על הכאב, על אמפתיה וחמלה, על נדיבות ועזרה, על פחדים של הורים, על סודות כמוסים, על מציאות לא אפשרית בארץ לא אפשרית אבל רק בארץ הלא אפשרית הזו, מפגש כזה מתאפשר.

2 נשים עם רוחב פס מאוד רחב של נדיבות וחכמה שטמנו בי זרעים של אהבה ומרווח נשימה. ואת עזרת לי נועמיק. הצלחתי להחזיק כמה שעות בלי כאבים ולהיות מפוקסת בכאן ועכשיו. ממש להיות. וגם לצחוק מהומור שחור משובח שכבר שכחתי כמה אפשר לצחוק על החיים אם מעלים רחפן והופכים את החיים למחזה.

כשהמשכנו לתחנה הבאה, ונעלם לבעלת הבית המפתח מזה כמה חודשים, פתאום המפתח הופיע, אז אל תגידו לי שאין רוחות רפאים בינינו...אחרת איך המפתח צץ? ופתח שער לעוד כל כך הרבה. ולרגע נזכרתי למה אהבתי את החיים פעם שיש בהם מפגשים אנושיים מרתקים עם אנשים מיוחדים.

בדרך הביתה החברות החדשות שלי שלחו לי הודעות על כאבי החזה, שמשהו קורה ואף אחת מאיתנו לא מצליחה להזיז את המגהץ שהתיישב לה על הלב, שכולן קבעו תור לקרדיולוג אבל במקביל ביקשו את הנייד של המדקר שלי או שקבעו וואטצו מים כי בכל זאת הרפואה הרגילה לא יודעת לאבחן את הנשמה ואז קיבלתי הודעות שכל הגלויות של נועם אזלו ואיך נכנסים לרשימת המתנה וזה עשה לי טוב לדעת שהילדה הזו עובדת שעות נוספות בעולם הזה, מהעולם שלה.

נועמיק חיים של אמא.

תודה

אל דאגה נועמיק, דיברנו הרבה על החברות החטופות שלך. אני מדברת עליהן בכל הזדמנות אולי משהו בתדר יגיע אליהן. שידעו שלא שכחנו אותן. לעולם.

לפוסט בפייסבוק