אולי תפילה שמשהו טוב יקרה.
נועמצ'וק,
התלבטתי מאוד אם להניח את זה כאן, כי יש כאן הורים וחברים ומעגלים שעוד לא עברו את השנה
וזה קצת לא הוגן שלא בהכרח תיהיה להם תקווה ומצד שני, אולי אם אשים את תחושת ההונאה שאני מרגישה, ככה בפנים, אז אולי לא תיהיה מן ציפייה ואז שוב אכזבה.
מה שמזכיר לי שבימים שעוד חיפשנו אותך, ידעתי שאת אינך, שלא תשרדי את התופת, אבל בסתר ליבי התפללתי שהצלחת לברוח לאיזה שיח או מסתור, ידעתי שלא והתפללתי שכן. ידעתי שלא והתפללתי שכן, מן ציפייה ילדית כזו בחלק האחורי של המוח, אולי תפילה שמשהו טוב יקרה, למרות שידעתי שלא תשרדי את הטרוף הזה.
מאז קרס עלי עולמי.
כך גם עם השנה, ידעתי שלא תיהיה הקלה בתום השנה הראשונה להעדרך, שעסק הביש הזה יילך ויסתבך, ששטף הדם הפנימי הולך איתנו יום יום, כל היום והתפללתי שקצת תבוא הקלה. כי בינינו, עצב וגעגוע מתמשכים הם סיוט מתמשך. ככה פשוט. אין לי איך להגיד את זה נעים או מרופד. עצב וגעגוע הם כואב, דוקר, רע ומר. מר, מר, מר.
ועברה שנה והגעגוע מתחזק וה-אין נוכח הכי חזק שיש. אין ריח שלך, אין כניסה שלך הביתה, אין שמחה שלך בבית, אין צחוק שלך בבית, אין בקשות שלך לסופשבוע, אין טלפונים ואין הודעות, אין בקשות לאוכל, אין חיבוקים, אין כביסה לבגדים המתוקים והקטנים שלך, אין אותך במשפחה – המצומצמת, המורחבת ובכל מעגלי החיים. פשוט אין.
ויש הרבה יש, יש ילדים (אואואו איזה אחים מדהימים יש לך נועם. מדהימים ומיוחדים בטרוף), ויש להם חברים ויש תנועה בבית ואלו הולכים ובאים ויוצאים, ויש יצירה, ויש פריחה ויש שמש וירח ויש חברים שעוטפים אותנו באהבה ויש קהילה. יש נועמצוק, יש.
אבל ה-אין ממורקר וזועק וצורב כל כך. ובכל יום, במעמקי השחור, אני מנהלת איתי שיחות אדוה תראי תראי תראי כמה יש, אבל בעסק הביש הזה היש והאין מתנגש.
וימים שלמים להיות עצובים זה קשה ומעייף, זה בלי טעם ובלי ריח, ואת שואלת למה ובשביל ומה ואת יודעת את התשובה, רק שאת כל היום בלונפארק של המכוניות המתנגשות. הכל מתנגש, ממש מתנגש.
אין הקלה ואין הטבה אחרי השנה, ובין לבין יש הבלחות נעימות כאלו רגעים מתוקים בהם את נאחזת שלרגע אחד את מרגישה שוב אהבה.
וההבנה הזו שזהו, ככה ייראו החיים זו משאית בטון מתחתיה צריך להסתכל ולראות, מידי פעם את האור מידי פעם את הבור. ולחיות את הגם וגם הזה, זה חתיכת מטען חורג.
אבל היי...נועמצ'וק אהבת חיי הנצחית, מחמל נפשי, נגמר המלאי של הערכות והזמנתי עוד, וילדים והורים שולחים לי מכל הארץ מעשים טובים, שבעצם כך בדיוק את חיית ולרגע אחד זה מחמם את ליבי. לרגע אחד קטן.
אז כששואלים איך אפשר לעזור? ככה בדיוק, לקנות, להפיץ, להזמין, לעשות ולקחת אותך בלב ובכיסים.
תגובות