אחים.
אחים כואבים 3 פעמים;
על אחותם שנעלמה ברגע בלי להיפרד, על ההורים שאינם עוד אותם הורים יותר ועל המשפחה שהיתה פעם שמחה וצריכה להיווצר מחדש. משפחה חדשה.
אל תשאלו אותם מה שלום ההורים.
תשאלו אותם מה מעט מאוורר אותם. ממילא חרב עליהם עולמם והם צריכים לבנות אותו מחדש.
אחים.
מפתחים מאוד מהר הומור שחור שחור שחור.
הם מכינים לך רשימת מוזמנים להלוויה של עצמם, כותבים את ההספד לעצמם שיהיה להורים יותר קל, נותנים הוראות הפעלה את מי מזמינים להלוויה שלהם. הומור שחור משחור.
ברגע אחד הם קולטים שאין שום היגיון, סדר או כיוון בעולם הזה. אין בסיס לדברים. גם הם חשבו שפעם ידעו
משהו ועכשיו כל הנחות הבסיס של האמונות בעולם נשמטו.
אחים.
רוצים שההורים יחזרו לחייך, ולו לשניה.
הם חולמים שהאחים שלהם חיים ובעצם קברנו את הדמות החלופית שהומצאה על ידי מדפסת תלת מימד.
הם אומרים לך, אמא, תחשבי שזה כמו מכה. אם תחשבי עליה כל הזמן היא תכאב יותר ואם תחשבי עליה קצת פחות, היא תכאב פחות.
אחים.
חוזרים לצחוק יחסית מהר. לפרקים. הם בעיקר תופסים תפקיד ומנסים להצחיק אותך.
אנחנו הגדולים כבר לא יכולים לשמוע צחוק. לא כרגע. לא מוסיקה ולא חיים בכללי.
הם מתאבלים בדרכם ומקבלים על עצמם תפקידים באופן לא מודע. הם מנסים להיות הכי בסדר עם כולם, מחפשים דרך בתוך האין דרך והאבל שלהם הוא הכי עצוב בעולם.
תגובות