אמא שומעת? כאן נועמצ'וק שלך.

אמא שומעת? כאן נועמצ'וק שלך.

החלטתי הפעם להתערב. בדרך כלל אני מחכה לך שתנסי להיעזר בי, שתנסי לבד, אבל הפעם אני

ברשותך מתערבת כי אני רואה שאת מדרדרת. עברה שנה ועברו החגים ותכף יעבור גם הפסטיבל ואני רואה שאת לא מוצאת את עצמך. אני רואה שהגעגוע שורף לך את הלב, את לא מוצאת טעם בכלום, ושום דבר לא מעניין אותך, את קצרה בכל דבר ואת בעיקר לא מוצאת את עצמך ואת דרכך החדשה בעולם שנדרש להפחית בו את הכאב, שנדרשת בו קבלה והבנה שהוא מאוד מאוד מורכב, שנדרש בו אומץ, שנדרש ממך להחיות מחדש את כוח החיים, כי כוח המוות לקח ממך הכל. אני רואה ממיש. בחיי. אני גם רואה ממיש שאת ממש מתאמצת על מנת להפחית את הכאב אבל זה לא עובד לך באמת. זה מרגיע אותך לרגע ואז שוב מרגיע לרגע ושוב אפלה ונדמה לי שיש בך קצת אכזבה. אמנם לא ציפית שתבוא הקלה אבל אולי בתת מודע שלך קצת כן, ועכשיו אחרי כל כך הרבה מאמצים, את מבינה שהכאב לא הולך לשום מקום, להיפך הגעגוע מתגבר ומעיק. תדעי לך ממיש, שאני גם רואה את כל הדברים היפים שאת ואתם עושים, ממז זורקים קרני אור במכינות, בתי ספר, נעורים ואפילו ממש עוד רגע תושק תוכנית שלמה באוניברסיטת רייכמן לאורי (ואוו אמוש סחטיין עליכם, התחלתם גבוה), אבל אני רואה שאפילו זה, פוגש את הלב שלך ל 3 שניות. אני יודעת שאת מבקשת להתחלף איתי, ביקשת שלעולם אף אחד מילדייך לא ימות לפנייך ואת רק רוצה להיות האדם הפרטי שהיית בלי הנצחות, בלי פרויקטים, בלי מאמץ ובלי רעש וצלצולים. אני גם יודעת ממיש שאת לא יודעת לזייף ואם השמחה לא תבוא לך מבפנים כלום לא יעזור במקרה שלך. יודעת, מכירה אותך אימוש. שלא תחשבי לרגע שאני לא רואה... אני רואה אימוש שאת אוכלת סרטים עם האחים שלי ואומרת לעצמך....מסכנים, לא מספיק שנעלמתי להם עכשיו גם האמא האפלה הזו? ואני יודעת אימוש שאת רוצה שתיהיה לך מחליפה בבית, כזו שתאיר ותשמח ותאוורר ותקליל.

למרות שאני לא יכולה להבין את גודל הכאב שלך אני מסתכלת ורואה שאת לא אותה אמא שהכרתי. רואים שהנשמה שלך בוערת ואני מבינה שאת לא מצליחה לקבל את העובדה שאני איתך בתצורה שונה.

אני לא אתן לך עצות ממיש, בחיי שלא, אני יודעת שזה גם לא עוזר, אבל אני רק אזכיר לך את מה שאמרת לי אז כשעוד הייתי....החיים ממילא כאן, אז מה נעשה? נחרבן אותם? הרי זה לא שווה. גם ככה נתקעת איתם אז מה שחור עכשיו, מה תרוויחי מהשחור הזה? מה הוא ישרת אצלך? יאאלה לכי עופי, תהני, תשמחי, תרקדי, תסעי, תבואי, תיצרי תייצרי ובעיקר תחפשי את הדרך החדשה שלך. אני גם יודעת להגיד לך אימוש, שעד שלא תחרשי שדות ותלמים, תשאלי שאלות, תחפרי, תהפכי, תעדרי, תשתלי ותלכי במדבר 40 שנה לא תרגעי. כזאת את, לטוב ולרע, לא אוהבת מייקאפ, לא מאמינה בזיופים.

ממיש, אני יודעת שלא דמיינת בשום צורה את מותי והיינו הכי קרובות ואוהבות בעולם, ממש כמו ספגטי מעורבב, אבל תסתכלי על זה ככה ששיחקת אותה בחלק לא קטן מהחיים שלך. 47 שנים מחייך היו מעולות ו 19 שנים מתוכן איתי היו ואוו אחד גדול. תארי לך אם היית מגרילה משהו אחר? מחלות, עוד ילדים מתים, קשיים אחרים. לא חסר. זה לא עוזר, אני יודעת, אבל רק מאירה לך עוד זווית. ואימוש, תמשיכי ללכת ל- EMDR הזה שלך שעובד לך על ה-אמיגדלה, זה מרגיע אותך לקצת זמן, מקסימום תגבירי מפגשים שתבוא עוד קצת הקלה וזהו, ותמשיכי לספר עלי ולהיפגש עם קהלים ותפרסמי כבר את המשחק המשפחתי-קהילתי-חברתי שעשיתם. הוא מקסים, כדאי שגם אחרים יכירו.

אני כאן ממיש שלי. אני גם מתגעגעת אלייך, אליכם אל כולכם, אבל אני ממש בטוב, באמת, באתי לסיבוב חוויתי והמשכתי הלאה. את לא צריכה לדאוג לי. אני אמשיך אהיה איתך ואלווה אותך לתמיד בתצורה החדשה שלי, רק תלמדי את עצמך איך לעבוד איתה.

רק נועמצו'ק שלי. רק.

גמורה מגעגועים ילדה שלי.

לפוסט בפייסבוק