בדרכי נועם.

ממיש, למה את לא מספרת העמותה שהקמת לאורי? (גם כן, לאורי ולזכרי – מצאתם לכם ביטויים

שם).

למה נועם? כי אולי חצי מהיום אני מטפלת לעצמי בכאבי הלב, בניסיון להסדיר נשימה, בחוסר השינה ובכל כאבי הגופנפש שנולדו מאז שנעלמת? זה נראה לך פשוט ככה לטפל בעצמי, באחים שלך, ולהקים עמותה לאורך כשאת נמצאת בחצי תפקוד?

ממש לא פשוט ממיש, אבל ממילא את עושה את זה, אז למה לא לספר גם כאן?

צודקת.

רגע נועמצ'וק, את יודעת במה העמותה עוסקת?

מה נראה לך ממיש, שאני לא רואה את הפעילות?

אנא עראף, אני לא רואה אותך, אז מבחינתי את לא רואה בחזרה.

תגידי ממיש, בכמה עוד דרכים אצטרך להוכיח לך שאני איתך תמיד, רק בתצורה אחרת?

באמת בכמה?

טוב נו, לא מתווכחת איתך. כל עוד אני מרגישה אותך איתי לא מתווכחת.

קיצר ילדונת, מה את רוצה שאני אספר על בדרכי נועם – מנהיגות ציבורית משרתת?

או אשאל אותך אחרת....מה את הכי אוהבת שאנחנו עושים?

חד משמעית את הסמינרים למכינות, לאוניברסיטאות ולתיכונים שעוסקים בשירות ציבורי - זה די ברור לא?

כן, אבל מה את אוהבת בסמינרים? תראי, הם בנויים טוב, ההרצאה שלך פגז, סדנאות הערכים מעולות בהן הנוער עוסק במי הוא ומה הוא בעולם, מה הלמה שלו, איך הוא משפיע ומייצר משמעות...ואח"כ ההרצאות של המנכ"לים/יות מהשירות הציבורי פותחות לנוער את הראש. פותחות עולם, צוהר למדינה שלא הכירו, עולם מונחים חדש, אבל ממש.

אני רואה שאת ממש על הפרטים ילדונת?

ברור, ברור. אני גם אוהבת את השאלות שלהם - איך הם יכולים להשפיע על המדינה, מה הלמה שלהם, איך הם מייצרים משמעות, איך אפשר לייצר השפעה, ואני רואה שנופלים להם המון אסימונים. בחיים הם לא חשבו על זה.

בינינו ממיש, אני הכי אוהבת את השאלות על האחים שלי.. איך הם מתמודדים וכזה ואם הם ילכו לצבא (ברור) והכי הכי מצחיק אותי שהם תמיד שואלים על בולו שלי, איך הוא, מה הוא עושה היום, הוא פנוי? שמים לו עוקב באינסטגרם ואז מגלים שהוא לא פעיל ברשתות. העיקר שכולם רואים איזה חתיך הוא ואיזה כייף למי שתזכה בבחור האדיר הזה.

קיצר ממיש, אוהבת את תוכניות הלימוד, את הסמינרים בנושא מנהיגות ציבורית משרתת, את ערכת הקלפים – One Good Deed’S, את העבודה עם התיכונים והכי הכי אני אוהבת את ההרצאות שלך. אני רואה שבמאזן האימה הן יותר נותנות לך יותר כוח מאשר מפרקות אותך ובהרצאות אני תמיד איתך, מרחפת איתך בחלל.

תשמעי ממיש, בפינג פונג בינינו את בקדמת הבמה ואני מאחורה מתבוננת על הקהל - אנשים לא מפעילים ניידים, מקשיבים בקשב ובסקרנות, מכבדים. חריג. איפה את רואה עוד אנשים היום שלא גוללים מסך במשך שעה וחצי?

אה, וגם מצחיק אותי שאת שואלת את הקהל.. במה תרצו שהילדים שלכם יעסקו שהם יהיו גדולים? תמיד הם עונים "מאושרים עם הרבה כסף".

תגידי, באמת רצית להיות ראשת ממשלה? כי תשובה כזו או דומה לזו אף פעם לא עולה בהרצאות.

באמת באמת ממיש. נראה לי כבר הבנת את זה היום. סליחה אהבת חיי, סליחה שלא התייחסתי לזה ברצינות כשהיית בחיים. סליחה שלא הבנתי את מה שאת הבנת שחייבים פה תיקון. או יותר נכון תיכון. חייבים לכונן משהו חדש בחברה הישראלית. את הבנת בגיל כל כך צעיר את מה שאני רואה לעומק רק מאז שנעלמת. סליחה ילדונת. סליחה.

מי יעשה את העבודה עכשיו כשנעלמת? יש מספיק מוכשרים ממיש, יש מספיק. רק צריך להזרים ולנתב אותם למקומות הנכונים והם יכוננו מחדש. את כל הזמן אומרת שזה עם מיוחד במינו, אז יש מספיק אנשים טובים, אנשי מוסר, אנשים ישרים, חזקים, אמיצים שיוכלו להוביל את המדינה למקום חדש, שיוכלו לחבר בין חלקי העם המפוררים ולהוות להם למצפן.

זה מה שאתם עושים, לא?

מנסים, צעד צעד, לאט לאט, לוקחים הרבה אוויר, משנסים מותניים. לאט לאט רק מה שהכוח מאפשר.

בקצב שלך ממיש. בקצב שלך.

על הפרויקטים הגדולים באמת עוד לא סיפרתי לך. נכון ממיש, לא סיפרת אבל נראה לי נכנסתי לראש שלך.

קודם אלך ללמוד ילדה שלי ואח"כ נרים פרויקט גדול. את יודעת שהיום אנחנו מתחילים את תוכנית שקמה של הג'וינט והכוורת שהוזמנו אליה?

תודה לג'וינט ישראל ולכוורת Hackaveret - הכוורת שצירפו אותנו לשורותיהם לתוכנית כל כך ייחודית שתחל בקרוב ותלווה אותנו בבניית הפרויקט.

ואז תבקשי עזרה ותרומות?

כן, ילדה שלי, ברגע המתאים נצא לפרויקט גיוס המונים.

ילדונת, אני חושבת שהגיע הזמן להודות לחבורת המתנדבים המופלאה שעזרו לנו להרים את זה וללכת איתנו את התלם הארוך.

ברור, למה את מחכה?

בדרכי נועם, מנהיגות ציבורית משרתת. ברוכה הבאה לעולם.

לפוסט בפייסבוק