הטוב מאחורייך.

את יודעת, שהטוב מאחורייך. שלעולם יותר לא תחווי שמחה מלאה כמו זו שהיתה, לא אושר מלא, לא

התרוממות רוח כמו הפעמים הרבות שחווית, לא כייף אין סופי, לא התפעמות, לא התלהבות, לא חגיגה ולא אהבה מלאה. את מבינה את זה. וגם אלו שסיפרו לך שזה יגיע....זה לעולם לא יהיה יותר מלא כמו שהיה. את מבינה עוד רובד בעצב הזה....שהטוב מאחורייך.

נשאלתי, לתפיסתך הכל או כלום? משפחה שלמה או שהכל שבור. כן עניתי. משפחה בלי אחד הילדים שלה לעולם לא תיהיה יותר משפחה שלמה. היא תיהיה משפחה שבורה שבמקסימום ואולי יום אחד תבנה משהו חדש. אחר. ותמיד פצוע.

וממש ממש באותה נשימה לגדל ילדים שההבנה כי הטוב מאחורייך, זה נדבח נוסף וקשה כל כך. הרי ילדים מגדלים עם תקווה ומשמעות וחיות ומלאות ושמש, אז איך מגדלים ילדים כשהטוב מאחורייך?

המוח מבין הכל. הוא גם יודע שהאחריות עליו. הוא גם יודע שאין מצב שהוא הולך לחרב לילדים את החיים קדימה.

אבל הלב במחשכים. לא ראה שמש כבר 67 יום ואין לו ויטימין D. נגמרו המאגרים.

במארג ההבנות את הגורל האכזר הזה, גם המשפט הלכאורה פשוט הזה יושב עלייך כמו משאית בטון 900 טון.

עכשיו גשם.

המחשבה על הילדה המתה שלך בתוך האדמה בקור לא מרפה למרות שזה בניגוד לכל היגיון. גם התמונות שרצות לך בראש. אבל ההיגיון...שייך ליקום הקודם שלך. כרגע, זה רק מבעיט את הגוף וחונק ת'גרון.

וגם לחיילים אני דואגת. ולחטופים. ממש.

לפוסט בפייסבוק