הלכתי להיחלש.
נועם שבת,
הלכתי להיחלש.
שומעת ילדונת, מאז שנעלמת, אני אוספת לאט לאט חברים חדשים, כאלו שמבט אחד בעיניים מספר הכל. הם מקסימים אגב, מלמדים אותי המון על דרכי התמודדות, וצער העולם כולו שאת לא מכירה אותם.
הלוואי ולא הייתי מכירה אותם.
בכל מקרה, אחת לכמה זמן, מי מהם מציע רעיון; "בואו ניפגש כדי להתחזק יחד". כולנו יודעים די טוב מתי עוד רגע נופלים מהחבל הדק עליו אנחנו מתהלכים יום יום, ובמפגשים האלו הלבבות נפגשים.
אבל ה-להתחזק הזה נועם הוא חתיכת דבר. הוא גם ציווי לאומי, גם ציווי חברתי מהחזקים שפגשתי; תיהיי חזקה, תיהיי חזקה, תיהיי חזקה, תיהיי חזקה, הוא גם ציווי פנימי והוא גם החוזה הבלתי כתוב בינך לביני. כלומר, אינני יודעת אם הבחנת בזה, אבל יש לנו חוזה במעמד צד אחד; את נגזלת ממני והשארת המון מחשבות על פתקים. אני, את האסופה הזו שלך, אספתי והפכתי למצפן הפנימי שלי.
אם אאמ"לק לך את אירועי "תיהיי חזקה" – דמייני לך חדר כושר 24/7, בלי הפוגות, מסוע עליה במאמץ, רק כדי לבנות חיים ראויים. כאלו שנבנה מחדש את הבית שלנו, בדיוק בתצורה שכולנו נאהב – את ואנחנו.
בכל אופן ילדונת הציווי-תיהיי חזקה לא מהחביבים עלי וכיוון שאין לי צורך בעוד ציווים חיצוניים, הלכתי על ההופכי שלו – הלכתי להיחלש.
הפורמט ממש פשוט – בידוד מבני האדם וניקוז בכי, צער, עצב, זעקה כאב לזמן מוגבל ובו זמנית ככל שיידרש, ולאחריו חזרה למרחב היומיומי של תיהיי חזקה המתקיים ממילא. במילים אחרות, קחי לך לילה off במלון ולכי לבכות עד יעבור בכי.
אט אט אני מגלה, שלהיות חלשה הוא אחת החוזקות שלי ילדונת, לא הכרתי קודם. מסתבר שיש לחולשות שלנו הרבה מה ללמד אותנו, אם נקשיב להן. הן יודעות אפילו להפוך לחוזקות.
זה נורא מחזק ללכת להיחלש.
תנסו את זה מחוץ לבית.
מזל ילדונת, שבשיחה המדומיינת הזו בינינו, אני ממש, אבל ממש יודעת איך את מגיבה לי עכשיו.
תגובות