ילדים.
קווים לדמותם.
אומרים שילד נולד עם אופי או עם אישיות.
שנים אני מנסה לפרק את 2 המילים האלו ולהבין אותן לעומק. מה בתמהיל מולד ומה מושפע מהסביבה.
מה שלמדתי שבגיל מאוד מאוד צעיר שהאישיות מתעצבת מהר וחד. אחר כך, אנחנו משייפים אותה. ובעיקר? הם משייפים אותנו.
אצלינו בבית נפעמים מהילדים בלב ולוחשים להם את זה. לא בפומביות, לא מול כולם ואף אחד מהם לא חושב שהוא נשגב ממישהו. שהוא לא יותר ולא פחות. שהוא מיוחד. בדרכו. ובשקט.
למה? ככה.
אלו הערכים שלנו.
עם נועם זה היה אותו דבר. אולי אפילו יותר, כי היתה בת בכורה. ובכורים, נולדו למכת בכורות. ההורים עושים עליהם ניסויים. לא מוותרים להם. והרבה פעמים טועים ותוהים.
בדיעבד, רואים 6:6, תמיד.
כשמנסים לשרטט את קווי המתאר של המלאכית שנקטפה בטרם עת. הבולטות וקרן הלייזר הרחוקה הזו היתה ממש מן ההתחלה. מהגן לבית הספר היסודי, חטיבה, תיכון, מכינה וצבא.
אותם קווים.
הגננת הביאה לנו בשבעה את שכתבה עליה בגן חובה;
" המשכתי לי לעוף, אך בלי גבולות בכלל. כן, אפילו גמדים זקוקים למפקדת על! כזו שמלאה בסקרנות, תחכום
וגם חכמה, נדמה שנועם היא הדמות המתאימה.
ראו, כמו אמא קטנה, חברות לה מסביב, כי עם ידע כמו שלה, כדאי לה להקשיב..
מה אומר ילדונת, באמת היתה לי זכות? להכיר סיפור של נועם עם עוצמה ונוכחות".
גן חובה
קווים לדמותה.
היו לה חלומות גדולים עוד מהגן. שנאלמו קולם. ביום ארור אחד. בשבעה באוקטובר.
המוות פוצע אותך מכל כך הרבה כיוונים ולא נותן לך מנוח.
ולמרות שידעתי וזה היה קו, כעת לומדים בהלימות של פטיש, להניח להם להיות. לסמוך עליהם בעיניים עצומות שהם יהיו, מה נועדו להיות.
בחרדה אינסופית שלא יקטפו בטרם עת. שלא יקטפו לפנייך.
מתפללת לשלומם של החיילים שמגנים בגופם ונפשם ומודה להם על חירוף הנפש.
מחבקת חזק את המשפחות השכולות החדשות שעולמם חרב עליהם ומייחלת לשובם של החטופים.
תגובות