למה נשים (שפויות) לא מנהלות את העולם.
כבר 11 ימים שאני מתבוננת בצוות הנשים הנדיר שזכינו בו במסע הזה ושואלת את עצמי למה למה
למה נשים (שפויות) לא מנהלות את העולם.
כמו להקת דבורים, כל אחת יודעת בדיוק את תפקידה, האחת לא מפריעה לאחרת, רק עוזרת, מפרגנת ומושיטה יד, בסינרגיה מופלאה, בכל פעם נותנת את הבמה למי שזה הרגע שלה, סנכרון מופתי, אין אני אני אני, אין אני קובעת אני אומרת, אני עכשיו, יש חמלה וסבלנות, יש הבנה וכבוד הדדי, יש חברות ועומק, יש אכפתיות ומטרה משותפת.
ולמטרה הזו כולן מגויסות. נקודה סימן קריאה. בית ספר לניהול הן נתנו לנו כאן. רק להתבונן עליהן ולהסיר את הכובע על העבודה יוצאת הדופן שלהן.
אני, שזקוקה ממש לערבוביה בן נשים לגברים, שזקוקה לאיזון הזה בעולם, למדתי במלחמה הארורה הזו מהו כוח נשי ולמה נשים יכולות. מתבוננת על אמהות שכולות שמבינות ממעמקים שיש להן תפקיד להרים מחדש בתים שלמים, אמהות לחטופים שמסובבות את כדור הארץ, נשות המילואימניקים שמחזיקות את המדינה על הכתפיים שלהן, אינסוף מתנדבות שמבשלות, מייצרות ונותנות. כוח נשי שאין לו אח ורע. הלוואי ונתחיל גם להנהיג ולהוביל מדינות.
נועמצ'וק איפה את למען השם בזמן שהעולם כל כך צריך אותך. זו היית בדיוק בדיוק את. מנהיגה, מובילה, ממגנטת, חזקה, משפיעה. קיבינימט. אילו רק היית כאן, מדמיינת אותך מזיזה הרים.
חוזרת לצוות. להקת דבורים מופלאה. הן יצאו בחשש כבד ומובן מלהיות איתנו וגילו שהכי קל איתנו (בהיבט של שיתוף פעולה). אנחנו עושות מה שאומרים לנו, כבר לא עושות עניין מכלום. כלום כבר לא מגרד אותנו ומהמקום הזה נותר לנו רק להיות אחת עבור השניה וללכת אחריהן. והן החזיקו גם את הקושי. ככה בפשטות, הקשיבו, הכילו, אהבו במבטן הטוב, הניחו מילים טובות על הלב.
הצוות הזה עמל קשה על מנת שמסע אמהות שכולות הראשון בעולם ייצא לדרך. התורמים לא רגילים לתרום לאמהות שכולות, לרוב תורמים ללוחמים ולפצועים, הן היו צריכות לשבור קירות ולנפץ תקרות זכוכית כדי שזה יקרה אבל נשים כמו נשים כשיש להן מטרה מול העיניים לא רואות בעניים,
והן הצליחו.
אני רוצה להודות לתורמים האדיבים, שקפצו לאש והיו הראשונים להבין כמה זה חשוב וכמה עזרה הם אפשרו בעצם תרומתם.
תודה מעומק הלב ללהקת הדבורים המופלאה.
תגובות