מימונעם.
לפני כמה שנים נמאס לך מהרעיון הכללי שההורים שלך לא הולכים או מזמינים למימונה. היית הולכת מידי פעם למשפחת וייצמן שהיתה מזמינה אליה ובכל זאת גדלת בקיבוץ שאין בו המון מארחי מימונה... ביום ההוא הסתובבת כמו אריה תעב מופלטות וספינג'ים, מחפשת את המרוקאית הכי שאת מכירה שתזמין אותך למימונה. לא עברו כמה דקות והרמת טלפון לאורה שהזכרת לה שהיא בעצם מרוקאית והיא חייבת להרים מימומה.
אורה מעולם לא אירחה מימונה על אף היותה מרוקאית מלידה, אבל את לא אפשרת לה רגע לחשוב ומעכשיו לעכשיו אורה הבינה שאין לה ברירה. נועם ביקשה. היא הקפיצה את סבתא בלה ובלי תוכניות כלל וכלל כולם הגיעו. זו היתה הממינועם הכי שווה שיש.
מאז, שמת רגל בדלת, יצרת מסורת ונעלמת ועכשיו אנחנו מוצאים את עצמנו לא מסוגלים שלא להרים ממינועם.
וככה אתמול התחילו להגיע סבתא בלה בעלת הבית של המופלטות הכי טעימות בארץ, השבט של מגיע וכל המורחב שלו וגם כל מיני חברים שנכנסו פתאום ואמרו; "בחיים לא הייתי במימונה, זו פעם ראשונה שלי".
המוזיקה היתה על פול פול פול ווליום של פלייסליט עומר אדם- עדן בן זקן ועוד ועוד ועוד שמות שאת הכרת ואני לא, כי כשרצית לרקוד או לרקוד על שולחנות, זה מה ששמת בפול פול ווליום, עפה על החיים כאילו הם מי יודע מה, ואני לאט לאט נמקתי בכסא, מחזיקה את כאבי הבטן כשעדן שרה; "אין פזמון, תרקדו".
זהו ילדה שלי.
עכשיו אי אפשר בלי מימונעם כל שנה.
סימנת טריטוריה, קבעת עובדות בשטח ונעלמת.
לאורך, לזכרך ואת לא כאן.
קיבינימט.
תגובות