ממיש לא סיפרת לי איך היה הפסטיבל.

ממיש לא סיפרת לי איך היה הפסטיבל, צודקת ילדונת, אני עוד לא יכולה, אבל אם יש נשמה בעולם את יודעת איך היה, לא נועמצ'וק?

באמת איך היה, תני את הזוית שלך ילדונת? אני בעיקר ראיתי ממיש שכאב לך איפה שכואב תמיד, מהחזה ומעלה, וראיתי שלא היית שם באמת. קלטתי אותך שואלת את מי שמסביבך מה היה שם וביקשת שיסבירו לך מה פגש אותם כי לא הצלחת להבין באמת מה את מרגישה ולשם מה כל המהומה. תמיד לא אהבת אירועים גדולים אמוש ועכשיו זה בלתי עבורך כי אני החלק המרכזי בהם, אבל תשמעי, נראה לי חשוב אמוש. לא?

למה חשוב נועמצ'וק? בואי נתחיל מזה שמי שהיה שם התפרק ונבנה מחדש. אלו אנשים ששנה כבר סוחבים את כל האבל הלאומי הזה, כואב להם וזה היה מן מקום כזה של ביחד ושייכות. כאילו נתתם להם מקום להתחבר, להתקרב, לגעת, להרגיש את הכאב וגם נתתם להם אפשרות לשיר יחד ולשיר יחד זה שייכות לעם הזה, לארץ הזו ולפעמים זה נותן תשובות ללמה אנחנו חיים כאן.

בינינו באיזה עוד מקום בעולם שרים ביחד:

"את הגשם תן רק בעיתו,

ובאביב פזר לנו פרחים,

ותן לה להיות שנית איתו -

יותר מזה אנחנו לא צריכים.

ואו את -

"לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב".

וזה חשוב אמוש כי זה הקליק לעומק את החיבור בינכם ההורים.

וזה חשוב אמוש שיזכרו אותנו, לא רק בשביל שיזכרו אותנו....כדי שימשיכו להישיר מבט אל התופת ויתקנו, שלרגע אחד לא ישכחו ויתקנו וילמדו.

וזה חשוב אמוש כי ראיתי את האחים שלי ובולו שלי רוקדים ושמחים ושמחים ורוקדים. וזה שבולו אתכם הכי הכי אתכם זה כל כך חשוב לי. זוכרת אימוש שזה היה כל כך חשוב לי - שאתם תאהבו את הבן זוג שלי והוא יאהב אתכם? אמרתי לך את זה אז במטבח, ליד הפינה של הטוסטר. כן זוכרת ילדה שלי. גם בולו זוכר את זה. אני יודעת ילדה, הוא אמר לי את זה שוב לא מזמן, סיפר על השיחה הזו בינכם.

וזה חשוב ממיש כי המשפחות של לירי, נעמה, אגם, קרינה ודניאלה הגיעו ולרגע אחד, אחד קטן זה נתן להם חמצן. תאמיני לי טיפת החמצן הזו חשובה אמא במציאות שבה הם מתמודדים.

וזה חשוב אימוש כי פגשת אנשים מדהימים ומיוחדים וזה משהו שאת ממש אוהבת – לפגוש אנשים מיוחדים עם לב גדול וערב רב של כשרון.

וזה חשוב ממיש כי מתחיל להתעורר לך במוח הפינה של השירים שכל כך נמנעת מהם השנה.

טוב בסדר ילדה, הבנתי אותך, הסברתי לי יפה למה היה מוצלח, רק אני לא מוצאת את עצמי, כי "אינני באף מקום אחר". תראי אימוש, אני מתנצלת שבתחילת האירוע פגשת את מי שלא רצית לפגוש והיא סיפרה לך דברים קשים נורא שהחזירו אותך ל 7.10, 7:50 בבוקר ואח"כ נדרשת להמשיך לתפקד. קלטתי שגם נכנסת מיד לאיזו דיסוציאציה (היפרדות או ניתוק - מתארת קשת מצבים בין ריחוק עד לניתוק המודע מרגשות, תחושות, זיכרונות ומסגרות מחשבתיות.) אחרת היית מסיימת במיון, אבל בהמשך היו גם דברים מדהימים לא אימוש? כן נועמצוק.

ואיזה קטע שמישהי הביאה לך את הספר של השירון של התצפיתניות בדיוק שהיית עם יונתן (ארצי) ברחבה והוא הלך להראות לאבא שלו (שלמה ארצי) ובספונטניות הוא התחיל להקריא את תתארו לכם, אבל עם המילים מהשירון – "תתארו לכם עולם יפה בלי קצינים וכל החרא" ואז ברגע הזוי יושבת בקהל תמר, מי שכתבה את השיר ועולה לבמה להקריא את המילים.

טואוב, סיפור מעולה -אז יש נשמה בעולם ממיש? יש נועצוק, כי אחרת אין תסריט בעולם שהיה יכול לחשוב על צירוף המקרים המוזר הזה. יופי ממיש, אני אוהבת את הדרך שאת עושה. אני איתך, אני איתך, רק תתרגלי ממיש. שוב את עם הרק הזה שלך?

אענה לך בשיר ילדה שלי על הרק שלך...

"מה לספר לך וזה רק מכתב

מה לתאר לך ואיך לעניין אותך

מה לספר לך - לא מוצא לי מילים

יש כאן הכל, אבל, אין אותך".

אז מה אומרת ממיש, שנה הבאה שוב? בואי נתחיל מלעבור את היום הזה.

שנה הבאה זו שנה הבאה.

לפוסט בפייסבוק