ממקבלות.
הסיפור הזה שלא מעניין אותך כלום בחיים האלו מלבד הילדה המתה שלך שמורה לך את הדרך, מתחיל להטריד. בואו, לא לא מעניין אותי כלום. הילדים המתוקים שלי והאיש שלי והמשפחה שלי ממש ממש מעניינים אותי, מעסיקים אותי ורוב הזמן גם מטרידים את מנוחתי, רק שעם הגדולים ממש, בני גילי, אין לי על מה לדבר אלא אם זה טרגדיות, אסונות, שכול שחור משחור. יש איזה רגע בזמן שמתחיל להיות לך לא נעים עם כל האנרגיה השלילית הזו שאת מביאה לתוך חדר ואת מוצאת את עצמך מגיעה לקצרה והולכת, אחרת את בניתוק משיחות הסרק והחולין שפעם היו מרכז חייך.
המעברים בין הכדור הזה ליקום המקביל בו את חיה מתרחשים לאורך כל היום בין וואטצאפ החברות החדשות שלך שם את זורקת לבוקר אור את התהומות והפחדים, לבין הוואטאפ הרגיל של היום יום בו את מתייחסת רק לאקוטי ממש אותו צריך לממש באותו היום. שיחות סרק, מדבקות צחוק ותוכניות שריגשו פעם לא מפעילות אותך יותר, לא פוגשות שום רגש, והיום בקבוצת אמהות שבורות שמתי שאילתה אם גם להן זה קורה ואם זה יחזור לי. הן ענו בול! ושמחקרים אומרים שכן. נמתין בסבלנות.
הקושי עם החיים המקבילים האלו הוא שאם הרגשת פעם ממש שייכת, כעת במרבית הזמן את מרגישה לא שייכת לכלום. שייכות היא חמצן לנפש. לא סתם קשה לנשום.
ממקבלות.
**
כל השבוע התנגן לי תרקדי של אושר כהן. מישהי שאינני מכירה שלחה לי איזה סיפור מרגש עם השיר הזה בזמן שהיא פגשה בנות שהכירו את נועם ובחרו לשיר לה אותו. בכלל, כמות המקרים יוצאי הדופן שמתרחשים כרגע אין סופית, שאין לי אלא להחזיק את זה שנשמתה שולחת לי הרבה הרבה סימנים שהיא איתי.
תרקדי/אושר כהן
תרקדי
השירים עושים לך טוב
כולם חברים כאן
אחים אחיות
תרקדי
נו תעופי בלי לחשוב
פה ושם תירגעי קצת
תשמרי לך כוחות
אולי תברחי
אין לנו זמן
אולי תברחי
הם עוד מעט כאן
ואם תשמעי צליפות הדשא, חוטי העשן
תרוצי מהר, את נגד הזמן
שריקות ההדף, עמודי הענן
אל תעצרי אני בדרך ואם עייפת
את בטח רוקדת לך שם
את בטח רוקדת לך שם
תגובות