נועמצוק.

נועמצוק,

יערה, יעל ורחל הציעו שאת המפגש האחרון של שנת מצווה הם יקדישו לאורך ולזכרך. זוהי כיתת ארז

מסתבר. לא בטוחה שהכרת אותם, אבל לפחות את חלק מהאחים של... בטוח הכרת כי היו שם הרבה אחים של חברים שלך. אני עניתי עזבו; זה כבר לא יילך השנה בואו נמתין לשנה הבאה. בעצם אמרתי שאני חייבת הפוגה מההוריקן אליו נקלענו, אני כבר עייפה ובעיקר חלשה, אבל הם היו מקסימים ונחושים והציעו שלא נוותר. שזה חשוב ושנכניס את זה כמסורת בקיבוץ. מערכי שיעור לאורך ופעילות משמעותית כחלק ממסורת שנת המצווה.

כיתה ז' אמרתי לעצמי. מה אני מבינה בכיתה ז' ומה מעניין אותם בכלל שאלתי? וישבתי מולם במוח ריק לא יודעת להציע מערך שיעור מתאים. לולי כמובן שלח גלגל הצלה ובנה מערך שיעור מקסים ומייקי וגולן (ששניהם זה בכלל סיפור הזוי כי מי אם לא את שלחת אותם להדריך יחד את כיתה ז') הרימו ת'כפפה ובנו 3 מפגשים לאורך ולזכרך. הסיכום היה שבתום המפגש הראשון יישלח לילדים שאלון ונעשה מפגש שאלות ותשובות.

התיישבתי מולם בחדר האוכל הדרומי, זה שאכלת בו וחגגת בו חגים והפעלת בו מיליון פעולות ורקדת בו את פורים. חדר האוכל של הקיבוץ שחייב חייב שיפוץ.

היה שקט בחדר. העיניים היו נשואות אלי והתחלנו. שאלתי אם הם הכירו אותך (רק האחים של) שאלתי אם מכירים את האחים שלך? כולם הכירו.

נועמצוק. מבול. את יודעת מה זה מבול? הם המטירו עלי מבול שאלות מכל הכיוונים ועטפו את הסיפור הזה 360 מעלות. בדיבור הפנימי ביני לביני אמרתי לעצמי בראש שאני שומרת עליהם ולא מדברת איתם על כיבוש מוצב נחל עוז ועל הרצח שלך, אבל איפה...מסתבר שהילדים האלו קוראים ורואים הכל והרגשתי כאילו משהו היה כלוא בתוכם 8 חודשים ופשוט ברגע שפתחנו את הפקק הם המטירו את כל מה שנשאו בתוכם 8 חודשים;

תסבירי לנו בדיוק מה קרה, ומה מרגישים כשיורים בך (אומרים שכל עוד אתה לא רואה את הדם, לא מרגישים כאב בגלל האדרנלין), עשו וידוא הריגה? (כן עשו) איך אתם יודעים? (שמענו מעדויות) מה קרה בימים שהיית נעדרת?, למי פנינו?, מי עזר לנו ומה מרגישים כשקוברים ילדה.

ותגידי הם המשיכו, הגיעו המון אנשים לשבעה, זה עוזר? (מאוד. ודיברנו על המסורת החשובה ביהדות) מה מרגישים בשבעה? (לא מבינים איפה נמצאים) על מה רציתם שידברו אתכם? (הסברתי להם שנמחק המוח ואיך הוא חוזר לאט לאט) ואיך היה האוכל שהביאו לכם? (הכי טעים שיש, בעיקר כי היה מלא באהבה) ואם נלך בקיבוץ עם חולצה של נועם זה יכאיב לכם? (לא, להיפך) כל יום אתם חושבים עליה? (כל יום, כל היום. כאן הם לא האמינו לי) מה הכי עוזר לכם (שעושים עבורינו פעולות יומיומית) ומה לא עוזר לכם? (שמרוב סקרנות אוהבת מנסים לחטט לנו עם שאלות חודרניות)

וככה נועמצוק שעה וחצי. שומעת? שעה וחצי של עיניים נוצצות, אוזנים פקוחות ולב פתוח, רצו לגמוע קצת מהשכול שלנו.

משהבנתי שזה האירוע, הלכתי איתם עד הסוף. הבנתי שעדיף לדבר איתם על הדברים מאשר לטשטש אותם. הרי לילדים יש חושים חדים, הם יודעים מתי מזייפים מולם, אז הייתי אותנטית עד הסוף ונזכרתי שאני יודעת לדבר בשפת הילדים כשצריך.

בשאלה המסכמת הם שאלו מה היית רוצה שנזכור ממך? זה היה הרגע בו הרגשתי אותך מסתכלת עליהם ועלי, יושבת בנחת על ענן ומחייכת.

סיכמתי ואמרתי להם שממך אפשר וכדאי לקחת עולם שלם כי היית שמש מחייכת עם אינסוף אור, אבל אני חושבת שתעריכי את זה אם אגיד שיקחו ממך את האומץ להיות; האומץ למחשבה חופשית והאומץ גם להגיד את מה שאחרים לא מעיזים.

כשחייכת אלי והשמעת את הקול המתוק שלך שרק אבא ואני מזהים הרגשתי שזו תשובה שסיפקה אותך. במפגשים אחרים אספר דברים אחרים. כל פעם מה שמתאים.

כשסיימנו בחיבוק, הסתכלתי לשמיים היפים שהיו צבועים בשקיעה שכל כך אהבת נזכרתי שאני אוהבת את שפת הילדים. לא אוהבת לשחק עם ילדים, לא להשתעשע עם ילדים אלא אוהבת לנסות ולהבין מה עובר להם בראש ולהתפלסף איתם על החיים. לאתגר אותם בשאלות. פשוט נזכרתי במשהו שאהבתי פעם. ולהרגיש שאוהבים משהו במצבי זה כמעט נס.

נועמצוק, נשבעת לך שהמפגש היה כל כך עוצמתי שנראה לי הרבה שנים קדימה כיתת ארז יילכו עם נועם בכיסים ובלב שלהם.

תודה גדול ליערה, יעל רחל מייקי וגולן שלא ויתרתם לי, עלי ובעיקר על נועם

המפגש היה כל כך עוצמתי שלא צילמתי כלום, אבל בשדרות בן גוריון, ממש בדרך לים, רגע לפני כיכר אתרים יש תערוכה עוצמתית ביותר שאישה נדירה Ifat Peer הרימה כדי שהעם והעולם לא ישכחו. תעצרו רגע בדרך לים, כדי לא לשכוח.

לפוסט בפייסבוק