פעם הייתי.
פעם הייתי בן אדם,
כזה נחמד. אוהב אדם.
פעם הייתי מתחשבת וחושבת על אחרים הרבה לפני שחשבתי עלי.
פעם הייתי נחמדה וחייכנית,
פיזרתי אבקה של אופטימיות ושמחה.
פעם הייתי יכולה לקרוא מחשבות של אחרים ואפילו אם התאמצתי הצלחתי להקשיב לחלקם לקצב פעימות הלב.
פעם הייתי על הניואנסים, קלטתי מלא, קלטתי מה קורה.
פעם ידעתי המון דברים,
הדרך היתה לי ברורה.
פעם ידעתי איך המנגנון האנושי עובד.
היום עבורי הוא סיסמא ריקה.
פעם היתה בי חדווה ותשוקה, עשייה ועושר מחשבתי.
פעם הייתי נפעמת כמעט מכל דבר. מתלהבת בהגזמה.
מפרח, משקיעה, מטיפות גשם, משיחה טובה.
אפילו צחקו עלי החברות על החיוביות היתרה.
פעם הייתי בן אדם.
כזה נחמד. אוהב אדם.
ועכשיו. הכל הפוך.
מודה לך מוות יקר.
גם לקחתי לי את הילדה, את האוצר שלי, וגם אותי.
**
ואיך בכלל אוכל להיות בן אדם, כשאין לי אותה.
כאן.
ממשיכה להתפלל לשיקום הפצועים. לבריאות החיילים ולשחרור החטופים.
לינק לכתבה- בדרכי נועם מייד בתגובה הראשונה.
תגובות