רגע לפני כיפור.

נועם שבת

רגע לפני כיפור.

בעירבוביית השנתיים וללא מעברים בין אחת לשניה, כמו עיסת גחלים שורפת, עצרנו לשבריר שניה אבא ואני, ואבא החכם חכם שלך שלא מעט מהפעמים הוא גם צודק, אמר שאנחנו צריכים למצוא את הדרך לחיות חיים ששווה לחיות אותם. לא רק לנשום או לתפקד, אלא לחיות חיים ממש טובים כאלו, מתוקים, ראויים, בעלי ערך ומשמעות, חיים שאת ממש הכרת מקרוב.

וכיון שאבא שלך גם ממש חכם וגם רוב הזמן צודק ובעיקר מזכיר לי אותך לעיתים בצורה כואבת, אז לגמרי הסכמתי איתו. אמרתי לו שהוא צודק ואני מבינה, רק שאין לי קצה של מושג איך עושים את זה. הסכמתי איתו שזה עבורינו, עבור האחים שלך ועבורך.

זו היתה שיחה מול השקיעה, ושקיעות זה את ונדמה שהיית חלק מזה כי השמש חייכה אלינו מבין העננים ולשבריר שניה שינסתי מתניים ואמרתי כן כן, חייבים למצוא את השביל של המשפט הזה.

חייבים ילדה שלי בעיקר עבור האחים שלך, עבור הבית, עבור השנים שנשארו.

תראי ילדונת, אין לי קצה של מושג איך ואיפה יפגוש אותם החודש המטלטל הזה ואני לא יודעת איפה עובר הקו הדק בין הדאגה שלנו אליהם לדאגה שלהם אלינו וגם לא יודעת להכין אותם לכלום.

רק יודעת, שברגע שהכנתי הזמנה לאזכרה ולא לחתונה אזל לי הדם מהגוף ועם הגוף כבר הבנתי, אין מה להתווכח.

בקצה, כשנצא מסופת ההוריקן המכאיבה הזו, נדליק את הפנס וננסה לחפש את השביל הנעלם.

מבטיחה לך ילדה שלי, שאתאמץ לחפש.

לפוסט בפייסבוק