שומעת נועמצ"וק?

יובי טסה למשלחת הזו שכולם מדברים עליה ואבא ואני חשבנו איך נעביר את הימים בזמן שיובי לא

איתנו ונשתגע מגעגועים אליה נוסף לגעגועים הבלתי נסבלים אלייך (אלו געגועים אחרים ונדרשת כאן מילה חדשה) כך שקנינו כרטיסים לכמה ימי הפוגה מהשכונה המהבילה, המסוכסכת, הנלחמת והדביקה שקוראים לה ישראל. מהשכונה שבסה"כ קרתה בה תקלה. בקטנה לגמרי. 1500 נרצחים. תקלה.

אבא החכם הציע שלא אקח מחשב, שלא אעשה חבילת גלישה, שאנסה באמת לנתק מגע, שאנסה לתת ללב שלי הפוגה. קצת מרווחים, שלא תיהיה לנו קליטה. רק את, אני הוא, היערות, ההרים ואלוהים. לקחתי את עצתו (תזכירי לי להקשיב לאבא יותר) ובאמת ניסיתי למזער פושים ככל הניתן ולרוב גם הצלחתי. אפילו ממש הצלחתי. (חוץ מ- 200 הודעות למה לא הלכתי לפגישה עם ביבי ותמונה של החברות החטופות שלך ששוב מעכה לי את הלב המעוך).

לא כתבתי (גם כשמקיאים צריך הפסקה) לא עשיתי פעולות יזומות, רק חשבתי עלייך, על החיים איתך ועל הסבל בלעדייך.

ככה בהרים, כמה שעות שאת ואני שוחחנו, ואוו. כלומר אני דיברתי את עצמי לדעת ואת? את רק עברת לי דרך הגוף. היו ימים שזה היה קשה ממש, היו ימים ששחררת לאבא ולי קצת זמן יחד בלעדייך והיה יום אחד שביקשתי ממך ללכת להיות עם אחיך שחגג יומהולדת. בחיי שהקשבת, כי דווקא ביום ההוא הרגשתי שאת לא איתנו. הלוואי והוא הרגיש שאת איתו. (נ.ב. כתבתי לו טקסט יפה בעיני, אבל הוא לא הותיר לי לפרסם, לכן לכי לתיבת הפתקים הפרטית שלי ותקראי אם מעניין אותך)

והנופים נופים. יפים יפים. אבא כמו אבא אוהב פסגות, אז הוא הוליך אותנו מפסגה לפסגה ואני שהפסגות היומיומיות שלי הסתיימו ב 7.10 פשוט הלכתי אחריו. הלכנו והלכנו, עלינו וירדנו והנופים, שפעם היו מפעימים, היום נולדה מן רשת דייגים שחורה בינינו לבין החיים, כזו שמחד שומרת עלינו מפני נפילה לתהום ומאידך מאפשרת לראות את הנופים דרך החורים. הרשת הזו שנדבקה אלינו בלי שידענו שצריך ללמוד לחיות איתה, צל שצועד איתך כל הזמן את הדרך, כזה שדבוק אלייך, מטשטש לך את הראייה. מייצר לך עמימות וחוסר בהירות עמוקים כאלו לגבי החיים, ומנגד מאפשר הצצה לעבר החיים שאולי יום אחד יהיו יותר בהירים.

ההרים והיערות מרגיעים. גם העדר קליטה. הם מאפשרים התבודדות והתמסרות ושחרור והתמזגות עם הבריאה. הם מאפשרים מעברים בין עולם המתים לעולם החיים, הם משקיטים את הנפש הסוערת שלא יודעת מנוחה. הם חיוניים להמשך חיים למען הילדים החיים.

בשיחות שלנו, הכי הרבה ביקשת שיחזירו כבר את החברות החטופות שלך, מרחק נגיעה. אותן ואת כולם.

לפוסט בפייסבוק