שכול המועד.
לידה #2
חגים, מועדים, אירועים #2.
שכול המועד.
את יודעת ילדה שלי, ללידה שלך הגעתי בלי חששות בכלל. רק התרגשות, חלומות גדולים, התאהבות, סקרנות, ציפייה, דמיון, פנטזיה וציפייה אינסופית לאחוז בך. נולדת יפיפייה כמו שמתת יפיפייה, התאהבתי והתאהבנו בך בגרגר השניה. ללידה של האחים שלך הגענו אותו הדבר רק הפעם התווסף לו הפחד. כבר הבנו לידה מהי וכמה רב הנסתר על הגלוי בלידות, ולכל לידה הוספנו תפילות שהכל יעבור בשלום ובבריאות. הגענו עם כל המטען והתווסף לו הפחד מתוך הידיעה, הידעה מה עומד לפנינו. גם הם אגב, נולדו יפיפיים ולמזל כולם התאהבנו בכולם בגרגר שניה. זה לא קורה תמיד, אני יודעת. לנו היה מזל.
פעם, לפני שנגמר.
אמנם כבר שנה וחצי (בדיוק היום!) הכל הפוך, ובמקום לידה קיבלנו מוות אכזרי וחורך גוף, אבל נדמה שמתקיים פה שחזור לקראת עונת החגים, אירועים ומועדים שבפתח. כמו בלידה 2, אבל הפוך. בשנה 2 כבר יודעים טוב יותר מה עומד להיות, לקראת מה אנו עומדים והגוף זועק – "תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת!! "למרות שבשנה 2 יש בחירה יותר רחבה, לומדים מה לא לעשות, אך עדיין לא יודעים מה כן כי נדמה שבשום סיטואציה הגוף לא ייתן מנוחה. האין גובר על היש, על אף שעל פניו היש כל כך גדול. לא ככה זה עובד כשמתה לך ילדה במטוטלת שבין כוח החיים לכוח המוות. בכל אופן, לא כרגע.
העדרך ילדה שלי צובע כל פינה בגוף, בנפש, באוויר, בנוף. צובע הכל, למרות הניסיונות להפוך את המשוואה שוב ושוב ושוב, המאמצים, הכוונות, ההפוגות, אין קול ואין עונה. לחיים החדשים יש מקצב ודרך משלהם. האוויר מורעל.
בזמן שאנשים קונים מתנות חג, עושים רשימות אוכל לחג, מחדשים את הבית, מנקים, ממרקים, מברכים חג שמח, אני מסיטה מבט, מחפשת שוב ושוב דרכי מילוט, הגם שיודעת שאין. פשוט אין, לפחות לא כרגע.
את שהיית סמל החג, סמל המשפחתיות, סמל החגיגיות, סמל ההתחדשות אינך – כוח המוות עדיין צובע הכל בצבעים עזים.
פרק 8 הוקלט ממש בסמוך לפורים עת התחילו הביעותים הלא נשלטים. מאז הם ואני רבים, כמו מריבה עם בובת וודו: "תנו לחיות, יש זמן עד פסח, לא רוצים, תנו לנשום, לא רוצים". ככה זה, כרגע – בעונת החגים-מועדים-אירועים.
הפרק הזה, מדבר על חגים-מועדים-אירועים.
ובכל זאת איך אתם יכולים לעזור לנו?
אם מצאתם עניין בפודקאסט "מתים עליהם", נשמח ונבקש שתעבירו אותו הלאה.
שיהיו חגים שמחים, שהחטופים ישובו במהרה, שהחיילים ישובו בשלום, שהפצועים יחלימו ויחזרו לחיק משפחותיהם וחיבוק גדול גדול לכל משפחות השכול, כל אחת בדרכה.
תגובות