3 פעמים ביום.

נועם שבת

3 פעמים ביום.

3 פעמים ביום נהגנו לדבר.

אם לא דיברנו, שלחנו לבבות.

אמא ובת, ספגטי.

3 פעמים ביום.

נחקק בגוף.

122 שבועות 3 פעמים ביום משהו בי מת .

3 פעמים ביום יש בי רצון למות יחד איתך.

לא מוות פיזי - נפשי, דהוי, מחוק.

רגע אחרי אותה מחשבה, 3 פעמים ביום אני רוצה לחיות יחד עם האחים שלך ואבא.

גם איתם אני 3 פעמים ביום.

גם אם לא מדברת, שולחת לבבות.

3 פעמים ביום נדרש ממני לעשות את המעבר בין הרצון למות איתך, לא מוות פיזי - מוות דהוי, לבין הרצון לחיות איתם.

לחיות באמת, לא סתם חיים. חיים עם משמעות. חיים עם מהות. חיים בהתרגשות.

לאורך, למענם.

3 פעמים ביום אני מאמצת את הראש והלב להיזכר. להיזכר מה נרשם על לוח ליבי כבר 122 שבועות. איזה מילים עוזרות, מה מיטיב כדי לעשות את המעבר בין הרצונות. איזה פעולות נדרשות, מה ייצר את תנועת המעבר בנפש.

122 שבועות,

3 פעמים ביום.

הרבה הרבה מילים וטכניקות נרשמו על גבי הלוח הזה. יותר מידי שבועות שאין ברירה אלא להפריח אותיות באוויר. אותיות שמקימות משבר למשמעות. הרבה טכניקות נוסו, מרביתן כשלו, כל יום אני בוררת מה כן ומה לא. כותבת ומוחקת מה עובד, ממציאה, משנה, בוחנת. מרגישה.

3 פעמים ביום, שוב ושוב עושה את המעברים בין הרצונות, כבר 122 שבועות.

הרבה משמעות יצקנו השבוע.. גם האחים שלך.

כל אחד בדרכו. הרבה מאוד. אספר לך בהזדמנות.

חשבתי המון על רצונות השבוע. איך חיים עם רצונות מתנגשים.

היום שבת,

7 לחודש.

122 שבועות שלא החזרת לי מילים או לבבות או חיבוק.

יום שבו הגעגוע והצער מכריעים את המספר 3.

מחר נזכר באותיות.

הן פורחות באוויר,

הן מכריחות, לייצר תנועה משבר למשמעות.

משמעות. כך רצית לחיות את חייך. מלאי משמעות. לא התפשרת על פחות. ומש-אין ברירה, נראה שאין ברירה אלא להמשיך אותך. ילדה שובבה מלאת חיים ומשמעות.

**

בתמונה; ילדה בסדרת איו"ש שכותבת;

"ממיש, הסדרה מה זה מעניינת".

לפוסט בפייסבוק