ונבחרת בחיים.

נועם שבת,

ונבחרת בחיים.

נועמצוק שומעת? לא יודעת מהי השפה אצלכם שם (יש לכם שפה?), אבל כאן יש איזו סיסמא שאני מנסה לכדרר איתה כבר שנה ועשרה, מנסה להבין אותה במהותה: ו"בחרת בחיים".

שלחתי מכתב לחיים..

שינסו להסביר לי קצת למה הם מתכוונים, כי אולי אני לא מבינה, ונדרשת כאן העמקה;

תגידו חיים, אם כולם מדברים על "ובחרת בחיים", אז למה אני לא מצליחה להישאר במיטה כשאני כל כך תשושה וחלשה? אפילו שאני ממש רוצה לישון איזו שנה, לא מצליחה לי הבחירה.

ותגידו חיים, למה אני לא מפסיקה לזוז בחוסר מנוחה, מחפשת תנוחה, במקום לשבת ולהירגע?

תגידו חיים, למה אני לא מצליחה להרגיע את הכאבים בחזה מתי שאני רוצה? הרי אמרתם בחירה.

ותגידו חיים, למה בכל לילה באים שוב המחבלים? הם ממש נכנסים וחונקים? אה רגע, אולי בלילה הבחירה לא תופסת כי ישנים?

תגידו חיים, למה יותר לא מעניינים אותי החיים הקודמים, למה אני לא מצליחה לשמוע שיחות חולין על סתם בישולים, רוקדים עם כוכבים, לקרוא ספרים, לשמוע שירים? אפילו שאני ממש מנסה?

ורגע חיים, למה אני לא רואה דרך, כיון, מטרה ויעדים? הרי כל החיים הסבירו לי שיש את זה ורק צריך לדייק את המטרה, להתכוונן, להתאמץ והיא ניתנת להשגה?

רגע חיים, למה אני לא רואה הקשר בין תפילה לתוצאה?

תדעו חיים, שהסבירו לי..שעל מנת לבחור בכם כדאי לי

 fake it till you make it,

ללכת לסרט,

לטייל בשקיעה,

להשקיע בסדנת נשימה,

לשמוע מוזיקה טובה,

להיפגש עם חברים,

ללכת לריטריט יוגה,

להתנדב,

למצוא מישהו לעזור לו,

לעבוד בעבודה עם נשמה,

ללכת להופעה,

לחזק ת'אמונה,

לדבר עם הנשמה שאבדה,

לשמוח עד עמקי הנשימה,

לקבל,

להשלים,

לא להתווכח עם החיים.

אבל היי, בחיי שדי זמן אני מנסה. להיות קשובה.. והתוצאה; שבורה.

מקודקוד הראש ועד הרצפה.

הכי שבורה שלמה שתפגשו.

שבר אחד ארוך שעובר לאורך ולרוחב.

ממש שבר שלם חרוט מכף רגל עד ראש.

היי חיים, תשלחו לי תשובה? מהו הנתיב בוא ניתן לחיות מבחירה?

**

היי ממיש, מכירה את הטריק הזה שלך..

את יכולה להתפלפל ככה שעות כי תמיד חיפשת שפה, ודייקת אותה..ועד שלא מצאת לא נרגעת...אבל עוצרת אותך רגע, כי את יודעת שזה לא בדיוק ככה..זה לא שחור לבן, זה לא זה או זה.

ממקומי החדש, יש לי יכולת להיות רחפן ולראות מכאן דברים שקשה לראות אצלכם, אבל בעיני את הכי בוחרת בעולם.

עובדה אמא; שאת פועלת על מנת להפחית את הסבל ככל הניתן- את קוראת רק מה שאת מסוגלת, נמצאת עם אנשים שאת יכולה להם, פועלת בדרכים שאת מצליחה לנשום בהן גם אם לפעמים זו עוד טלטלה, מנסה לסדר לך סביבה שתיהיה קצת פחות מכאיבה, מצמצמת חשיפה, כל יום מדברת איתי אפילו שאני לא עונה, מקשיבה לקצב פעימות הלב ופועלת רק כשאת יכולה.. בשאר הזמן את במנוחה, מסננת את כל הרעשים מסביבך, בוחרת לא להאבק, מצליחה להיות בהקשבה...יש עוד מלא ממיש, פשוט הכל שונה מן העבר. כי כבר אין עבר. יש חדש.

וממיש, אולי זה חלק מתהליך האהבה, ללמוד לקבל את עצמך כשאת שבורה שלמה. ללמוד להבין שבכי זה החיוך החדש. להבין שכל שמחה מגיעה עם עצב וכאב. שהנאה ואושר אלו מילים שלא מדברות אלייך יותר, שאת תבראי משהו מתוכך, שלאט לאט תבראי שפה שתוכלי לחיות איתה בהשלמה.

אז אולי זו לא הבחירה שסיפרו לך עליה...אבל כן ממיש, את בוחרת מבין חלופות מה שמאפשר לאוויר איכשהו לזרום לריאות. שורדת מתוך מגוון אפשרויות. מחפשת מה כן ומה לא ניתן. לא מתווכחת עם שעוני הזמן.

ממיש אני זוכרת את השיחה ההיא על השיש ששאלת אותי איך אני מבינה את העולם כאילו אני בת 100...אז לא אהיה בת 100, גם לא בת 20, אבל מכאן אני רואה את שלא רואים משם. יודעת שמעולם לא התחברת לציווים, או לצמדי מילים, אצלך הכל צריך לבוא מבפנים.

החיים הם באמת לא שחור לבן ילדה חכמה שלי. הם מורכבים כל כך ומסובכים מעין כמותם, כי אולי נועמיק שלי

לא בחרתי, אלא נבחרתי בחיים,

לשרוד בדרך חדשה.

לפוסט בפייסבוק