ניהול אנרגיה

נועם שבת

ניהול אנרגיה.

את יודעת נועמיק? מאז שהלכת אני מנהלת אנרגיה בקפידה. בהתחלה זה היה הישרדותי לגמרי ולאט לאט זה נעשה יותר ויותר מודע. מקפידה לקבוע פגישה/מפגש/הרצאה אחת או שתיים לכל היותר, מינימום שיחות טלפוניות הדורשות הוצאת אנרגיה, מקסימום התכתבויות והקשבה עמוקה לצליל, לקצב ולמנגינה של מסוגלות פעימות הלב. למדתי שטראומה היא עדינה עדינה וכדאי ממש לעבוד איתה בחכמה – לאט, בזהירות, לא להציף אותה מידי, בתבונה רבה, לעבוד עם מה שיש ועם מה שניתן ולהניח בצד את כל מה שהייתי פעם. פעם הוא כבר מזמן לא רלוונטי וגם קדימה איבד עניין אז יש את הכאן ועכשיו ואותו אני מנהלת רוב הזמן בתבונה.

השבוע נפגשנו "מתים עליהם LIVE" עם הורי/דודי/סבתי/אחי קהילת הנובה באדמה טובה סתריה וסיפרתי שם שהשעה שאני הכי מחכה לה זו השעה שבה אני פותחת מחשב וכותבת לך את נועם שבת. זה מן זמן מזוקק כזה בשבוע בו אני בוררת מה מבין כל מה שהתרחש השבוע אני הכי רוצה לספר לך בקול גדול. כזה שמונח ברשת. ממלא שיחות יומיומיות ביני ובינך מתקיימות כל הזמן, אבל מה לברור ולספר לך כאן כאן זו שעת קודש – כזו של שתינו, חיבור שמיימי מעבר ליומיומי. הקידוש של שישי. הם אגב, ביקשו שנדבר על העולם הבא. על הדרך לתקשר עם הילדים המתים שלנו. לכי תסבירי שאנחנו לא מבינים, גם בזה, דבר מלבד מה עובד לנו ומה לא, כל אחד בדרך שלו.

השבוע נועמיק, התקשיתי לברור והתקשיתי לסדר את המחשבות. אמנם אני מכניסה ליומן רק מפגש אחד ביום כדי לנהל את מיכל האנרגיה בתבונה, אבל כל מפגש הביא איתו מחשבות לשנה שלמה. לא ידעתי אם לספר לך על הפרקים שהקלטנו על אובדן זהות או על פרק החברים שבכלל עוד לא התחלתי לצלול אליו מספיק ולהבין מה קורה לי בגזרת החברים והחברות מאז שנעלמת, על כל מיני ועידות ממשלתיות ויצירת מיזמים משותפים שמעולם לא הכרתי כדי שנתחיל לספר פה סיפור חדש ונבנה אט אט בסיס איתן במגזר הציבורי, את זה שלמעלה מ 100 מועמדים ומועמדות הגישו מועמדות תוך יום לתפקיד מנהל/ת מערך הדרכה למרכז לשירות ציבורי על שמך וסיפרו שזה נובע מהחיבור אלייך וכמה עומק, משמעות ותקווה יצקת בהם או מהמפגש המרגש כל כך שהתקיים עם מנהלי אגפים של עיריית תל אביב שעסק בתפקיד שלהם – חשיבות תפקידו של השירות הציבורי כי את חשבת שכולנו, ממש כל אחד מאיתנו נכון שיהיה אזרח מעורב וייקח פה חלק. לא ידעתי במה לבחור, להעמיק ולספר לך.

תדעי נועמיק, שבתום כל מפגש כזה, אני מנסה להבין יום ביומו מה מרוקן אותי ומה ממלא, מה מיטיב ומה הרסני, ממה להתרחק ולמה להתקרב, כי בכל זאת...יש כאן עניין של טראומה והישרדות וכדאי שאהיה בהקשבה לכל הקולות האלו.

השבוע סקרתי זאת בקפידה כי הוא היה גדוש במיוחד, לא בכמות אלא בעומק ואני למדה שיותר מהכל מה שהכי מסייע לי אלו המתנות שאת מניחה בבית כמו פיית קסמים המסתובבת פה בינינו, רואה ואינה נראית, מחפשת בתבונה איך לעזור לכל אחד מבני המשפחה. כשהבחורה מהעירייה הגיעה בדמעות מרגשות לספר שמזה 20 שנה בה היא נותנת שירות לאזרחי העיר לא הרגישה גאווה ומשמעות כמו במפגש שהיה הבנתי שאני ממשיכה את הדרך שחלמת בה, או שהיתה זאת שחברה שלה אמרה לה...."את יודעת, ממך ציפיתי שתגיעי לגדולות ובפועל את עובדת עירייה" וככה היא מסתובבת חודשיים בנפילה כי "לא יצא ממנה כמו שההיא ציפתה" ובגרגר שניה של משפט אחד טוב שלך ילדה שלי, היא נמתחה כמו טווס ונזכרה כמה גאווה זה להיות במקום שמשפיע על כל כך הרבה אנשים ועוד בנתינה טובה". היתה זו ההודעה שקיבלתי אחרי מפגש מרגש – "חשוב שתדעי שאת עושה שינוי בתודעה של אנשים, ושנועם נמצאת בכ״כ הרבה בתים, זאת לא קלישאה ולא סתם מילים וזה בטח לא מנחם, אבל אצלנו היא נוכחת, לא יכולה אפילו להסביר את זה, כל מי שנכנס רואה אותה ושומע עליה" או הכתבה בעיתון של א', זה שהיה מוריד אותך עם הטרקטורון ב 1:00 בלילה ליד הדק, אבל תכלס היית נכנסת ב 3:00 כי לא יכולתם להפסיק לפטפט, לצד הריאיון שלו ברדיו שבו פעם ראשונה שמעתי מה עבר עליו בחודשי המלחמה הראשונים ומה חוללת בחייו מאז.

אני בטוחה שאני עוד לא מבינה מה זו האנרגיה הזו וההשפעה של נשמה אחרי שהגוף מת, רק מתחילה ללמוד את התדר, אבל ילדה שלי, עוד ועוד ועוד ועוד מספרים לי כמה את משפיעה על חייהם, איך את גורמת להם להרחיב תודעה, איך את משנה לאנשים את מסלול חייהם כמה הגעגוע אלייך צורב שהוא משנה סדרי עולם ואין דבר בעולם שיותר מתאים לך מלהנהיג ולהשפיע וזה קורה גם במותך.

אני שמה לב ילדונת, שיש לך טריק – מן כוח משיכה; אני במעמקים ואת מגבירה קצב כדי שלא אשקע – עם המילים המתוקות שאנשים מניחים על הלב, עם המחוות, עם ההתגייסות, עם הקלפים, עם החיבורים עם המפגשים המעניינים. אח"כ לכי תסבירי אם יש עולם הבא. אמרתי שם על הבמה, שאני לא יודעת מה יש ומה אין, אני יודעת מה אני מרגישה ואם לרגע, לשבריר שניה ההרגשה הזו מיטיבה, אז זו כל האמת לאמיתה.

מכל מה שעשו למענך, בזכותך, דרכך, סיימנו את השבוע עם ילדונת בת 18 שעשתה עלייה לא מזמן והולכת לקעקע שיר תקווה בכתב ידייך. מניחה לך את הסקיצה ילדה, אולי תראי.

111 שבתות שאת אינך וכל כך נמצאת.

גמורה מגעגועים.

אמא.