יועצת הסתרים שלי.

יועצת סתרים שתמיד מגיעה עם חיוך, חצי קריצה ובעיקר גאווה שעוד משהו היא הצליחה, ממקומה במרומים

כשהיית איתנו כאן ילדה, היתה לי נטייה מעט מוגזמת לדרוש ממך לא מעט. לא דרישות הקשורות ללימודים, לסידור הבית או לכבוד ההורים. לא לא כאלו, בכלל לא. הדבר היחיד שהייתי מתעקשת איתך היה ואהבת לרעך כמוך. לא נדרשתי לכך הרבה כי ואהבת לרעך היה ערך עליון עבורך, אבל כשזה קרה הייתי מבקשת ממך בקונפליקטים או מריבות להתעלות. להגביה עוף, לראות מעבר לאופק, להבין את הצד השני, לחמול וגם כשאת צודקת לוותר. אמא מבקשת מבתה הקטנה להבין אחרים הגם שהיא צודקת. מוזר, לא לגמרי נעים לי כשאני מסתכלת על עצמי במראה בעניין הזה, אבל זה מה שהיה. לא אחת היית נעלבת, נפגעת וכועסת עלי שביקשתי ממך בקשות מוגזמות בניסיונות חוזרים להבין את הצד השני ולא אחת ביקשת שאראה את הצרכים שלך. יותר נכון, ביקשת הגנה מאמא בכל מחיר, לא משנה מה. לעיתים הציפייה שלי ממך היתה מותאמת, לעיתים מוגזמת לגמרי. בכל פעם ניסיתי לתקן, ללמוד ולכוון את הברומטר קצת יותר מותאם – לגילך, ליכולותיך ובעיקר להבין איפה עובר הגבול בין לשמור עלייך ולתת לצרכייך את המקום הראשון לבין הצרכים של הצד השני.

אגב ילדה שלי, במרחק של כמה שנים אחורה וכשאני מגלגלת שוב ושוב את 19 שנותייך הקצרות – את תמיד צדקת. תמיד. כל כך ידעת מה נכון לך ומה לא ואיזה אנשים נכון שיהיו עמוק בחייך ואיזה לא. איפה היית אמורה לעמוד על שלך ואיפה לוותר ולאפשר לאחרים. גאונה. באמת. אני רק הייתי צריכה להקשיב יותר לעומק.

מאז שנעלמת גמלתי בליבי החלטה שיותר לעולם אני לא מבקשת ממך דבר. לא מפריעה לך במרומים. עשית כל כך הרבה בחייך הקצרים כאילו חיית חיים שלמים ומכאן ואילך אין בקשות, את חופשיה לגמרי. לאורך השנתיים האלו התמדתי וביקשתי ממך רק דבר אחד וזה לעזור ולשמור על החברות החטופות שלך בחיים ולהחזיר אותן הביתה. ביקשתי ואת כתמיד, ילדת פלאים עזרת בדבר הקדוש הזה. זהו, מעבר לזה אני מתמידה ומקפידה.

אבל את ילדה שלי, ככל שחולף הזמן המחרב כל חלקה טובה, הופכת יותר ויותר בצורה מובהקת ליועצת הסתרים שלי. אני לא חולמת עלייך בלילות. (מחכה לך כל לילה מחדש, בואי לאמא), אני חולמת עלייך בערות. שעות רבות מתוך היום אנחנו מדברות ודמותך מלווה אותי בשיחות רבות, במראה צחוקך, בשיחות עומק ואת מסמנת לי נתיבים במדבר בארץ לא סלולה.

מאז שנעלמת התרחשו אינסוף דברים שלא קשורים בשום דרך לחיי הקודמים. כל כך הרבה חדש ובכל פעם כשאני נפגשת עם אנשים חדשים, פרויקטים חדשים, יצירה חדשה, חיבורים חדשים, נדמה שיותר מכל את שולחת אלי את הדמויות המתאימות ביותר כמו קרן לייזר חדה ומובחנת. לא נותנת לי לבזבז זמן על חיפושים ושאלות, אלא פשוט מביאה אותם אלי לפתח הדלת; "הנה אמא קחי, זה מה שאת צריכה כרגע". תבונתך כל כך גדולה שבימים לא אפשריים את משחררת לי לצלול למעמקים, אבל ברגע המתאים בדיוק כמו יועצת סתרים גאונה את מושיטה לי חבל הצלה וסוללת לי דרך, מראה, כיוון. רוב הזמן את ברורה לי. פשוט ברורה...הרי איך אפשר להבין שאת אחד הפרויקטים המרכזיים של המרכז לשירות ציבורי נעשה עם חברה של אמא של טננ. ואיך יכול להיות שהחיבור עם תשתית היה מעל הכוכבים דרך בן דוד שלך שגילינו בדיעבד, ואיך יכול להיות שלירי מדברת עם חבר, מראה לו את התמונה שלך ובדיוק הוא מקבל מייל מ-"בדרכי נועם" ואיך יכול להיות וככה שנתיים של איך יכול להיות ואיך יכול להיות ואיך יכול להיות. יועצת סתרים שלי.

ורק לפעמים, מעת לעת את לא מספיק ברורה לי ואני מנסה לחדד את חושיי ולהיות בהקשבת יתר כמו זו שהיתה השבוע – מה בעצם רצית לומר לי שהפגשת אותי עם בת דודה שלך באובססיביות במקום העבודה שלה בלי ששתינו ידענו דבר מראש וחזרת שוב ושוב כפיית טינקרבל בסיבובים בחיבור ביני לבינה. מה רצית לומר נועמיק? עדיין מנסה להבין.

וכך נועמיק, מיום ליום אני עסוקה בלפתח חושיי הקשבה, לך ולי – מה את אומרת, למה את מכווינה אותי, מה נכון ומה לא. את נסתרת אבל כל כך גלויה, את מדברת אבל רק אני שומעת, את יודעת ואני עם סימני שאלה.

בנסיבות האיומות האלו ועם געגועים חוצבי עורקים, לחיות עם יועצת סתרים כמוך זו מתנה גדולה.

**

לפוסט בפייסבוק