ניתוח מעקפים.

נועם שבת.

ניתוח מעקפים.

תגידי נועמיק, מה קורה שם אצלכם למעלה בחנוכה? גם מדליקים נרות, חושבים שיש ניסים, נפלאות ומגבירים את האור? איך זה עובד, אתם מתערבבים עם החגים של הנוצרים והמוסלמים ויש לכם מלא שווקים מלאי אור? ובכלל אומרים שאצלכם יש אור, אז אתם מגבירים אותו? אולי מחשיכים מעט כי האור מסנוור מידי? ומה עם מנות החג? מי מכין לך סופגניות אשל ששוות יותר מכל סופגניה ב 60 ₪.

או פה ממיש, אנחנו בבעיה....אמנם יש כאן מלא אימהות וסבתות, אבל אין כאן את הטעם של סופגניות האשל שלך ולזה אני נורא נורא מתגעגעת.

תגידי נועמיק, גם שם את מתעקשת כל ערב מחדש להדליק נרות, לשיר שירים ולהניח את החנוכייה על החלון?

ממיש, אל תרדי לרזולוציות, כאן זה לא בדיוק כמו שאת מדמיינת, אבל תדמייני שכאן סבבה. חוץ מהגעגועים אליכם, אנחנו בטוב. למי שצריך לדאוג זה לך ולכם, אצלנו מסתיים הסבל.

את צודקת נועמיק, בדיוק כמו שהחכם הסיני אמר: "הם חיו, סבלו ומתו".

ואו ממיש, מאז שנעלמתי לך הכנסת מונחים חדשים לחייך. מעולם לא דיברת איתי על סבל. תמיד הרגשת ברת מזל, אופטימית וחיובית.

נכון ילדה שלי, עד הרגע שנעלמת ואז הבנתי סבל מהו. דרכך, בכאב גדול הבנתי את העולם – העולם שהפך לגם וגם – תהומות של חושך ושפע של כל טוב.

כן, אני מתבוננת בך ובכם כל הזמן, וככל שחולף הזמן אני מבינה כמה מאמצים את ואתם משקיעים כדי ללמוד לחיות עם הכאב הזה.

בהתחלה לא הבנתי ממיש. בהתחלה הייתי נאיבית וחשבתי שתעשו את השיפט מהר, שתחזרי לאהוב את העולם שוב בצורה מתוקה כל כך כמו שאהבת, נדמה לי שאפילו האצתי בך בשיחות הדמיוניות בינינו, אבל ככל שחולף הזמן, אני מבינה ששבר עמוק טמון בליבך ובגופך. לאט לאט אני מקבלת את שעובר עלייך ויוצאת מהעמדה השיפוטית שלי. מזל שלא השארתי לכם צוואה לשמוח, אחרת באמת היית הורגת אותי.

חוץ מזה ממיש, אל תשכחי שיש לי טריק. אני רואה ואינה נראית וכך אני רואה את הפתקים שאת אוספת ומניחה ליד מיטתך או יותר נכון בליבך ובמוחך. רואה את הדיאלוגים הלא נגמרים שאת מנהלת עם עצמך בין האזורים של אור לבין האזורים של חושך, בין מכתשים עמוקים של תהומות לשמיים ללא גבולות, בין הדאגה לבית, לבין הגעגוע אלי ויודעת שאת לא יודעת לזייף – כי עד שלא יסונכרן לך הראש המבין ללב הדואב לא תנוחי.

אני רואה ממיש איך בכל יום את עושה ניתוח מעקפים מחדש. מתעוררת בבעתה מעצם הידיעה ואז מתחילה להתווכח עם עצמך איך את שורדת עוד יום. איזה ניתוח מעקפים תעשי היום כדי לעקוף את הידיעה המצמיתה אותך כל כך. איך את מוצאת בעצמך כוחות ליום חדש. איך את עושה את הכי טוב שלך באותו היום ואיך את הולכת לישון בידיעה שאין עוד מלבדו, כי הבנת שאין לך שליטה על כלום בעולם הזה.

הילדים ואבא תמיד הראשונים אצלך – איך את רוצה להיות להם לדוגמא ולתת להם כיוון ויותר מהכל אהבה, לבין זה שאין לך כוח למאבק היום יומי הזה, וההר הזה שאת מעמיסה על הגב שלך כבד, כבד כל כך.

אני גם רואה ממיש, שיש בך ידיעה עמוקה עמוקה עמוקה שנמצאת שם כל הזמן שהתקווה נובעת מתוך האפשרות לחיות מתוך הכאב ולהצמיח מתוכו חיים, מלהצמיח מתוכו משמעות והתווית דרך ואמונה בדרך ותחושה של כוחות. אם זה לא יתחבר לך, לא יהיה בך את כוח החיים האותנטי שאת כל כך זקוקה לו. כמה זמן התווכחת עם המילה תקווה עד שמצאת לה נוסח מחודש שמתאים לך.

וזה לוקח זמן ממיש, הרבה הרבה זמן. שנים. אנחנו מדברים על זה פה בינינו החברה. תדעי לך. כולנו מסתכלים על המשפחות שלנו ועל דרכי ההתמודדות שלהם. מנסים לשלוח לכם אהבה וכוחות.

יש לך חברים טובים שם ילדונת? תשמעי ממיש, החברה פה אחד אחת, אנחנו הכי מחוברים שיש. חוגגים יחד חנוכה.

ראיתי איזה ניתוח מעקפים עשית בחנוכה – איך התרוצצת ממקום למקום בניסיון להגביר אור כי החושך בחג הזה ניהיה לך חשוך יותר. ראיתי איך האהבה לאחים שלי מאירה אותך וראיתי איך אתמול באזכרה לעומרי שורץ, ילד הפלא הנצחי דודה רותם הקריאה את המילים המרטיטות של

רחל חלפי בספרה לפסל במים והן התיישבו לך בול:

"זֶהוּ ניסיון לְהָקִים חֶדֶר בְּתוֹךְ הַיָּם

זֶהוּ ניסיון לְרֶבַע אֶת הַמַּעְגָּל

לִבְרֹא סִפּוּר מִתּוֹךְ שְׁתִיקַת הַסֶּלַע

זֶהוּ ניסיון לִבְלֹעַ רוּחַ

זֶהוּ ניסיון לִקְשֹׁר מַיִם

לִכְלַל קֶשֶׁר קָבוּעַ

זֶהוּ ניסיון לְכֶלֶא תֹּהוּ בְּתוֹךְ רִבּוּעַ"

תדעי לך ילדונת שכל יום הוא ניתוח מעקפים. חנוכה וחגים בכלל,

הם ניתוח לב פתוח בלי הרדמה.

גמורה מגעגועים,

חג שמח ילדה שלי

אמא.

**

השבוע הכרתי 2 פיות; Tammy Bonen ו- תמר ארבל. תמר הקימה את החמ"ל המתוק ובמשך שנתיים דואגת לשלוח באמצעות קבוצת מתנדבים נדירה מאפים מהבית לחיילות ולחיילים. השבוע הקדשנו את נר חמישי של חנוכה לך ילדונת ונשלחו 4600 מכתבים ומתוקים לחיילים בכל גבולות הארץ. עם הפלא, על זה כבר סיפרתי לך לא מעט נועמיק.

לפוסט בפייסבוק