רעידת אדמה.

נועם שבת

רעידת אדמה.

ח' באב.

נועם שלי, את יודעת, השבוע התרחשה רעידת אדמה בקמצטק'ה בעוצמה של 8.8 בסולם ריכטר שזה נחשב ממש ממש גבוה, כמעט כמו שלנו. ולמרות שהשבוע היה גדוש בדברים שאין סיכוי שהיו מתרחשים לפני שנעלמת ולא היה רגע אחד לנשום, בהפסקות הקצרות שהיו לי, כל שעניין אותי היה לקרוא על רעידת האדמה הזו ולהסתכל במפות. ניסיתי להבין מה זה רעידת אדמה שמגיעה לעומק 18.2 קילומטרים ולמרחק של 5535.2 km עד הוואי. לעומק זו תזוזה דרמטית של לוחות טקטוניים שמשנים את התצורה המבנית של מה שנשאר אחרי שאחת כזו מתרחשת, ולרוחק זה כמה רחוק היא משפיעה בגלי הצונמי שלה, שגם הם לעיתים לא משאירים זכר ממה שהיה.

מאז שנעלמת עד עכשיו דמיינתי את עצמי בסופות טייפון או הוריקן הולכות ובאות והבנתי שאם אני מתמסרת למערבולות בסוף גלים נפלטים אל חוף ואני נפלטת יחד איתם ליבשה ומתחילה מחדש (פיתחתי לעצמי כל מיני שיטות כאלו של הבנה עמוקה אודות מה קורה לי עכשיו), אבל השבוע, אחרי שהמספר 19+2 התקבע לי ולא הגעת שוב ליומולדת שלך והתחלתי לדמיין איך בטח היית עכשיו קצינה ולא משתחררת כמו שהחברות שלך השתחררו השבוע, איך בטח היינו מתכננים את חופשת הקיץ המשותפת וטסים לאיזו חופשה ארוכה, הולכים להופעות והצגות, עושים קצת טיולים וסיורים בארץ, מלא מפגשי חברים, היינו מתרגשים איתך ועם בולו שלך שמסיים את הקורס שלו וחוגגים את החיים כמו שנהגנו לחגוג גם בתוך המציאות המדממת של הארץ הזו, נכנסתי לראשונה לבוצה. כלומר, אולי הייתי בה כבר בעבר, אבל הפעם הבנתי שזה השם שלה. ובוצה, בשונה ממעורבלת שסוחפת אותך ובסוף נפלטים אל חוף, היא טובענית ובה רק טובעים. קשה מאוד מאוד לצאת ממנה עד בלתי אפשרי אם אין מי שבאופן יזום מושך אותך ממנה כי זו הגרביטציה. וכשהתכתבתי עם ל' השבוע שגם הבן שלה לא יגיע ליום הולדתו היא סיפרה לי שהיא גם באותה בוצה ולחשה לי באוזן שזה ממש מפחיד. אדוה זה מפחיד. את באמת לא יודעת לאן לקחת את זה. ובזמן ההשתכשכות בבוצה הזו ובגעגועים הגומרים האלו שלא מרפים חשבתי שוב על כל החיילים המתאבדים שלא מצליחים לצאת מהבוצה ונשבר לי שוב הלב השבור וניסיתי להבין איך מתחילים כמדינה לטפל בבעיה הכואבת הזו.

אבל למרות חוסר המזל, השבוע היה לי מזל ממש גדול, כי את הצלת אותי מהבוצה. הושטת לי יד ארוכה ארוכה של אהבה ומשכת אותי החוצה. זה אפילו לא היה בכוח כמו שמושכים, זה היה באהבה. היתה לנו שיחה טובה וארוכה בה ממש יכולתי להרגיש אותך באמצעות מוחי המדמיין ואחרי איזה 40 דקות של יחד צמוד ובלתי ניתן להפרדה החזרת לי חיים כמו אלו שעומדים עם מגהץ על אדם שנמצא באירוע לבבי ומייצבים אותו.

לזרים זה נשמע מוזר ולא אמין, אבל זה מה שקרה בפועל תעיד המטפלת שלי, וגם ל' שסיסמתי לה אחר כך שאולי תלך גם היא לטיפול כי אולי זה יחזיר לה את האוויר לכמה ימים. אבל דעי נועם שלי שמהרגע הזה השבוע בו החזרת לי חיים ומשכת אותי החוצה, אחיך ואני ולפרקים גם אבא ואחותך יצאנו השבוע למסע אל הארץ הזו.

פגשנו אנשים שבגלגול הקודם כלל לא היינו פוגשים, היינו בעשיה בלתי פוסקת, צירפנו לשורותינו אנשים מעניינים, ייחודיים, בעלי תודעה ציבורית גבוהה ותחושת שליחות ואנחנו עסוקים בבנייה. והבניה הזו מובילה אותי לחשוב שממש בימים אלו אנחנו בתשעת הימים וכתוב "שבבניין ירושלים ננוחם", למרות שאין שום נחמה, ומבחינתי אפשר להוציא את המילה הזו מחוץ ללקסיקון, ההבנה שרק בניין היא קימה, מחלחלת בי עמוק כמו רעידת האדמה.

ואת נולדת ב- ח' באב, בדיוק היום לפני 21 שנה, יום לפני חורבן הבית והנה מה שצ'ט כותב לגבייך: " אדם שנולד בליל ח' באב נושא בתוכו שילוב מיוחד: מצד אחד – עומק רגשי, חיבור פנימי לצער ולקושי. מצד שני – פוטנציאל לתיקון, לתקומה, להובלה של שינוי. אפשר לראות בו מישהו שמרגיש את כאב העולם, אבל גם מוכן לקחת אחריות כדי לתקן ולבנות מחדש – ממש כמו מה שקורה אחרי תשעה באב, עם הנחמה שמתחילה." לא יכולתי לנסח יותר טוב מהצ'אט את מי ומה שהיית בעולם בזמנך הקצוב והקצר כל כך ולכן כל שנותר הוא ללכת לאורך הטוב, ילדה אהובה שלי.

ואם אני חוזרת ילדה שלי לרעידת האדמה השבוע, אז עבורי היא הדרך המיטבית להסביר מה קרה לנו, כי היא מזיזה בנו את הלוחות הטקטוניים של התאים והופכת אותנו לאנשים אחרים וזה חתיכת מסע ללמוד להבין איך בונים מתוך ההריסות.

וגם המדינה עוברת רעידת אדמה שמשנה את הלוחות הטקטונים המוסריים שלה כי את מי שהיא היתה חייבת להחזיר בלי בכלל לשאול שאלות, לצאת לרחובות ולהילחם על כך לפני 666 ימים היא טרם עשתה.

מחמל חיי, אהבת נפשי הנצחית.

גמורה מגעגועים,

אמא.

לפוסט בפייסבוק